בעברית משמעות ביטוי זה הוא יום 'כסה' או 'הרמוניה'. היום החשוב ביותר של היהודים היה יום הכיפורים ביום העשירי של החודש השביעי (ויקרא 23:27). אנו יכולים לראות בספר ויקרא 16 שאפילו הכהן הגדול לא יכל להיכנס לקודש הקודשים חוץ מפולחן מסוים.

קודש הקודשים היה בעצמו זקוק כפרה כפי שבני ישראל היו זקוקים לה; לכן, הכהן הגדול היה צריך להקריב את הקורבן על מנת להעביר את החטאים באמצעות סמיכת הידיים על הקורבן. בני ישראל חשבו על קדושתו של אלוהים ועל חטאיהם ביום הכיפורים.

בזמן ההוא, היו 15 קורבנות (כולל השעיר לעזאזל), 12 קורבן עולה ו 3 קורבנות כפרה אשר הוגשו לפני אלוהים. (ויקרא 5-16:29, במדבר7-29:11). אם נספור גם את 'הכבש השני' המוזכר בספר במדבר 28:8, ישנם 13 קורבנות עולה ו 4 קורבנות כפרה.

היום שבני ישראל כיפרו על חטאי השנה שלהם היה היום העשירי של החודש השביעי. באותו אופן יום הכיפורים של כל העולם היה היום בו ישוע הוטבל על ידי יוחנן המטביל. זה היה יום הכיפורים (מתי13- 3:17). זה היה היום בו אלוהים שטף את כל חטאי העולם (מתי 3:15). זה היה יום הכיפורים אשר אלוהים "... מלא כל הצדקה."