דרשות

נושא 2: התורה

[2-1] <לוקס 10:25-30> אם נקיים את התורה זה יוכל להציל אותנו?

<לוקס 10:25-30>

"והנה חכם אחד קם לנסותו ויאמר: מורה מה אעשה ואירש חיי עולם? ויאמר אליו: מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא?' ויען ויאמר: ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך. ויאמר אליו: כן השיבות עשה זאת וחיה והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע: ומי הוא רעי? ויען ישוע ויאמר: איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שודדים הפשיטוהו וגם פצעהו ויעזבו אותו והוא עומד בין מות לחיים וילכו להם."

  

 

מהי בעייתם הכי גדולה של

 בני האדם?

שהם חיים עם הרבה

אשליות מוטעות.

  

לוקס 10:28: "עשה זאת וחיה"

בני האדם חיים עם הרבה אשליות מוטעות ומבחינה זו נראה שהם נפגעים במיוחד. הם מנסים להיראות נבונים אך הם מוטעים  בקלות ונשארים לא מודעים לצד הרע שבהם. אנו נולדים מבלי להכיר את עצמנו אך אנו עדיין חיים כאילו אנו מכירים. בגלל שבני האדם לא מכירים את עצמם התנ"ך אומר לנו שאנו חוטאים.  בני האדם מדברים על חטאיהם ולפעמים, כך זה נראה, הם לא מסוגלים לעשות טוב  ונוטים יותר מידי להגדיר את עצמם כטובים. הם רוצים להתגאות במעשיהם הטובים ולהתרברב. הם אומרים שהם חוטאים אך מתנהגים כאילו שהם טובים. 

הם יודעים שאין בהם טוב ואף את היכולת לעשות טוב אך הם מנסים לרמות אחרים ולפעמיים אפילו את עצמם. "בחייך, אנחנו לא רעים לגמרי חייב להיות בנו משהו טוב."

לכן הם מסתכלים על אחרים ואומרים לעצמם: "אלוהים אני מקווה שהוא לא היה עושה את זה. זה היה טוב בשבילו אם הוא לא היה עושה את זה. הוא היה במצב הרבה יותר טוב אם הוא לא היה מדבר כך. אני חושב שהרבה יותר טוב ללמד את הבשורה בדרך כזאת וכזאת. הוא נגאל לפני, לכן אני חושב שהוא צריך להתנהג יותר כמי שנגאל. אני נגאלתי רק לאחרונה אך אם אני אלמד יותר אני אעשה זאת הרבה יותר טוב ממה שהוא עשה."

הם משחיזים את הסכינים בליבותיהם. "רק תחכה ותראה שאני לא כמוך. אז אתה חושב שאתה לפני עכשיו? רק תמתין . כתוב בתנ"ך אלו שבאו אחרונים יהיו ראשונים. אני יודע שהכוונה אלי. רק תחכה ואני אראה לך." בני האדם מרמים את עצמם.

אפילו אם הוא היה נוהג כפי שאותו אדם נהג, הוא עדיין ישפוט אותו. כשהוא עומד על דוכן המטיפים הוא לפתע מוצא את עצמו מתחיל לגמגם ומודע למלבושיו היפים. מטיפים חייבים להסתכל אל אלוהים ולא להתחיל לחשוב על מה שאחרים אולי יחשבו. אם הם ינהגו כך הם לא יהיו מסוגלים להטיף.

כשישאלו אם לאנשים יש את היכולת לעשות טוב, רוב האנשים יענו שלא. אך יש להם את האשליה, שלהם בעצמם יש את היכולת. אז הם מנסים ביתר שאת עד אשר הם מתים.

הם מאמינים שיש להם טוב לב ושיש להם את היכולת לעשות טוב. הם גם חושבים שהם בעצמם מספיק טובים. לא משנה לפני כמה זמן הם נולדו מחדש, אפילו אלו שהשיגו התקדמות משמעותית בלשרת את האלוהים חושבים: 'אני יכול לעשות כך וכך בשביל ישוע'

אך אם נוציא את ישוע מחוץ לחיינו האם באמת אנו מסוגלים לעשות טוב? האם יש טוב בבן אנוש? האם הוא יכול לחיות ולעשות טוב? לבני האדם אין את היכולת לעשות טוב. כל פעם שבני האדם מנסים לעשות משהו בעצמם הם חוטאים. אחדים מנסים לדחוק את ישוע הצידה לאחר שהם נגאלו ומנסים לעשות טוב בכוחות עצמם. בלב כולנו אין שום דבר מלבד רשע. אנו יכולים להתמחות ברשע. אנו יכולים רק לחטוא בכוחות עצמנו (אפילו אלו שנגאלו) זוהי המציאות של גופנו.  

  

מה אנו תמיד עושים טוב או רע?

רע

  

בספר ההלל שלנו 'השבח לישוע' יש שיר שהולך כך: "בלי ישוע אנו רק נמעד. אנו חסרי ערך כמו ספינה שחוצה את הים ללא מפרש" ללא ישוע אנו רק יכולים לחטוא. אנו צדיקים רק מכיוון שנגאלנו. במציאות אנו רשעים.

פאולוס השליח אמר: "כי אינני עושה את הטוב אשר אני רוצה בו כי אם הרע אשר אינני רוצה בו אותו אני עושה." (אל הרומיים 7:19). אם בן האדם נמצא עם ישוע זה לא משנה. אך אם לבן אדם אין שום קשר עם ישוע, הוא מנסה לעשות טוב לפני האלוהים אך ככל שהוא משתדל יותר הוא עושה יותר רע.

אפילו לדוד המלך היה אותו טבע. כאשר ארצו הייתה שלווה ומשגשגת, הוא יצא לסייר בשווקים. הוא ראה מראות מפתים וחש הנאות חושניות. כיצד הוא היה כשהוא שכח את אלוהים! הוא נהיה רשע. הוא הרג את אוריה ולקח את אישתו אך הוא לא יכל לראות את הרשע שבתוכו. הוא תירץ תירוצים למעשיו.

ואז יום אחד נתן הנביא בא אליו ואמר: "שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר ואחד עני. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד. ולעני אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדיו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת. ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו ויקח את כיבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו." (שמואל 2 4:1-12). 

דוד אמר: "חי יהוה כי בן מוות האיש העשה זאת." הוא כעס כל כך ואמר: "יש לו כל כך הרבה צאן ובקר משלו הוא יכל לקחת אחד מהם אך הוא לקח מהאיש העני את כבשתו היחידה כדי להכין אוכל לאורחיו. הוא חייב למות!" ואז נתן הנביא אמר לו: "אתה האיש." אם לא נלך אחרי ישוע ונפעל על פיו, אפילו הנולדים מחדש יכולים להיות כאלה.

זה נכון לגבי כל בני האדם. אפילו המאמינים. ללא ישוע, אנו תמיד נכשלים ועושים רע. לכן היום, אנו שוב אסירי תודה לישוע שהציל אותנו למרות הרשעות שבתוכנו. "אני רוצה לנוח תחת צילו של הצלב." ליבנו נח תחת צילה של גאולת המשיח אך אם נעזוב את הצל ונסתכל על עצמנו, לעולם לא נוכל לנוח.    

  

 

.אלוהים נתן לנו את צדקת האמונה לפני שנתן את התורה

  

מה קדם למה אמונה או תורה?

אמונה

  

פאולוס השליח אמר שאלוהים נתן לנו קודם את הצדק של הגאולה. הצדק של הגאולה בא קודם. הוא נתן אותה קודם לאדם וחווה, קין והבל, לאחר מכן לשת וחנוך....עד לנוח...ולאחר מכן לאברהם ומשם ליצחק, ליעקב ולשניים עשר בניו. אפילו ללא התורה באמצעות אמונתם בדבריו הם נהיו צדיקים לפני האלוהים. הם התברכו על ידי אמונתם בדבריו.

הזמן עבר ובגלל יוסף, צאצאיו של יעקב חיו כעבדים במצריים במשך 400 שנה. לאחר מכן אלוהים הוביל אותם באמצעות משה אל ארץ כנען. בכל אופן במשך 400 שנים של עבדות הם שכחו את הצדק שבאמונה.

ובכן אלוהים אפשר להם לחצות את ים סוף באמצעות ניסים והוביל אותם למדבר. כאשר הם הגיעו למדבר צין הוא נתן להם את התורה במדבר סיני. הוא נתן להם את עשרת הדברות אשר מכילות את 613 הסעיפים של התורה. "אנוכי אדני אלוהיך אלוהי אברהם, אלוהי יצחק  ואלוהי יעקב. נתתי למשה לעלות על הר סיני ואתן לכם את התורה." אלוהים נתן לבני ישראל את התורה.

הוא נתן להם את התורה כדי שיהיה להם ידע על החטא 'התורה דעת החטא' (אל הרומיים 3:20). הוא נתן להם אותה כדי ליידע אותם מה הוא אוהב ומה הוא לא אוהב וכדי להראות את צדיקותו וקדושתו.

כל בני ישראל אשר השתעבדו במצריים במשך 400 שנה חצו את ים סוף. הם מעולם לא פגשו את אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב. הם לא הכירו אותו.

כאשר הם חיו כעבדים במשך 400 שנה הם שכחו את הצדק שבאמונה. בזמן ההוא לא היה להם מנהיג. יעקב ויוסף היו המנהיגים שלהם אך הם נפטרו. כנראה שיוסף נכשל בהעברת האמונה לבניו, מנשה ואפרים.

לכן מכיוון שהם שכחו את צדקותו, הם היו צריכים למצוא ולפגוש את אלוהיהם שוב. וכך אלוהים נתן להם קודם את האמונה ולאחר שהם שכחו, נתן להם את התורה. הוא נתן להם את התורה כדי להחזירם אליו.

הוא ציווה עליהם למול את בשרם כדי לגאול אותם וכדי לעשות אותם עמו, עמו של אברהם.

הסיבה שהוא קרא להם הייתה ראשית ליידע אותם שיש אלוהים על ידי ייסוד התורה, ושנית לאפשר להם לדעת שהם חטאו לפניו. הוא רצה שהם יבואו לפניו ויהפכו לעמו על ידי כך שייגאלו באמצעות קורבן הגאולה שהוא נתן להם. ולכן עשה אותם לעמו.

בני ישראל נגאלו באמצעות התורה (שיטת הקורבן) על ידי אמונתם במשיח שיבוא. אך שיטת הקורבן התעמעמה עם הזמן. הבה נראה מתי זה היה.

בלוקס 10:25: והנה חכם אחד קם לנסותו" החכם היה מהפרושים. הפרושים היו אנשים שמרנים שניסו לחיות על פי דבריו. הם היו אנשים שניסו קודם להגן על המדינה ורק אחר כך לחיות על פי התורה. באותו זמן היו גם הקנאים שהיו מאד פזיזים ונטו להשתמש בהפגנות כדי להשיג את חזונם.

  

את מי ישוע רצה לפגוש?

את החוטאים שללא רועה

 

אפילו היום יש אנשים כמותם. הם מובילים את התנועות החברתיות עם סיסמאות כמו 'הצילו את האנשים המדוכאים של המדינה'. הם מאמינים שישוע בא כדי להציל את האנשים העניים והמדוכאים. לכן הם לומדים תיאולוגיה בסמינרים תיאולוגים, לוקחים חלק בפוליטיקה ומנסים 'לשחרר את המדוכאים' בכל תחומי החברה. הם אלו שדורשים בתוקף "הבה נחייה כולנו לפי התורה הרחומה והקדושה... תחיו על פי התורה, על פי דבריו." אך הם אינם מבינים את המשמעות המעשית של התורה. הם מנסים לחיות על פי מילות התורה אך הם אינם מזהים את ההתגלות האלוהית שבתורה. אם כך אנו יכולים להגיד שבמשך 400 שנה לפני המשיח לא היו נביאים, משרתי האלוהים. במקרה זה הם נהפכים לעדר ללא רועה.

 אין להם תורה ולא מנהיג. אלוהים לא התגלה באמצעות מנהיגים דתיים צבועים של אותו זמן. המדינה הפכה לקולוניה בקיסרות הרומית. ישוע אמר לאותם בני ישראל אשר הלכו אחריו במדבר שהוא לא ישלח אותם לרעוב. הוא ריחם על הצאן ללא הרועה. היו הרבה שסבלו באותו זמן.

בעיקרון בעלי התורה ואחרים בעמדות כאלו ואחרות, היו בעלי הזכויות; הפרושים היו המיוחסים שבבני ישראל וביהדות. הם היו מאד גאים. 

ואחד מבעלי התורה שאל את ישוע בלוקס 10:25: "מה אעשה ואירש חיי עולם?" נראה לבעל התורה שאין מישהו יותר טוב ממנו מבין בני ישראל לכן אותו בעל תורה (אשר לא נגאל) קרא תיגר עליו כשהוא אומר "מה אעשה ואירש חיי עולם?"

אותו בעל תורה הוא ההשתקפות של עצמנו. הוא שאל את ישוע: "מה אעשה ואירש חיי עולם?" ישוע ענה לו "מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא?"

אז הוא ענה ואמר:  "ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך."

אז הוא ענה לו "כן השיבות עשה זאת וחיה"

הוא קרא תיגר על ישוע מבלי שידע על עצמו שהוא רשע, גוש חטא שלעולם לא יכול לעשות טוב. לכן ישוע שאל אותו "מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא?"

  

כיצד אתה קורא

 את התורה?

אנו חוטאים שלעולם לא יכולים

 לקיים את התורה.

  

"איך אתה קורא את זה" "כן השיבות עשה זאת וחיה." איך אתה קורא את זה?" הכוונה היא כיצד אתה מבין את התורה ויודע אותה?

כמו הרבה אנשים בימנו גם בעל התורה הזה חשב שאלוהים נתן לו את התורה כדי לקיימה. לכן הוא ענה: "ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך."

התורה היא ללא פגם. הוא נתן לנו תורה מושלמת. הוא אמר לנו לאהוב את ישוע בכל ליבנו בכל נפשנו ובכל מאודנו ולאהוב את רענו כמונו. זה צודק לאהוב את אלוהינו בכל ליבנו ובכל מאודנו אך איננו יכולים לקיים את המילים הקדושות.

"איך אתה קורא את זה" הכוונה, שהתורה היא צודקת ונכונה אך כיצד אתה מבין אותה? בעל התורה חשב שאלוהים נתן לו אותה כדי לקיימה. אך תורתו של אלוהים ניתנה כדי שנדע את חסרונותינו וכדי לחשוף לחלוטין את רשעותנו. היא חושפת את חטאינו. " אתה חטאת, רצחת כשאמרתי לך לא תרצח. מדוע אתה ממרה את פי?"

התורה חושפת את החטאים שבליבם של בני האדם. הבה נניח שבדרך לפה ראיתי שדה מלונים. אלוהים הזהיר אותי בתורה "אל תקטוף את המלונים הללו כדי לאכול. זה יבייש אותי אם תנהג כך" "כן, אלוהים" "השדה שייך למר פלוני, לכן לעולם אל תקטוף אותם." כן, אלוהים."

ברגע שאנו שומעים מהתורה שאסור לנו לעולם לקטוף אותם, אנו מרגישים דחף חזק לקטוף אותם. אם אנו נלחץ קפיץ למטה, הוא יקפוץ למעלה בתגובה. חטאי בני האדם הם בדיוק כך.

אלוהים ציווה אותנו לעולם לא לעשות רע. אלוהים יכול לצוות כך מכיוון שהוא קדוש, מכיוון שהוא מושלם ומכיוון שיש לו את היכולת לעשות כן. מצד שני אנו 'לעולם' לא יכולים שלא לחטוא, 'לעולם' איננו יכולים לעשות טוב ו 'לעולם' לא יהיה לנו טוב לב. התורה אומרת לעולם לא (היא קובעת תנאים עם המילה 'לא') מדוע? מכיוון שלבני האדם יש תאווה בלב. אנו פועלים על פי תאוותנו. אנו נואפים מכיוון שיש לנו תאווה בליבנו.

אנו צריכים לקרוא את התנ"ך בקפדנות. בהתחלה כאשר האמנתי בישוע אמונתי הייתה על פי המילים. קראתי שישוע מת על הצלב למעני ולא יכולתי לעצור את הדמעות מלזלוג. הייתי כל כך רשע והוא מת על הצלב למעני...ליבי דאב כל כך כשהאמנתי בו. לאחר מכן חשבתי: "אם אני מאמין בו אז אני כבר אאמין בו בהתאם למילים. 

כאשר קראתי את ספר שמות 20, כתוב: "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" התפללתי בחרטה בהתאם למילים אלו. פשפשתי בזכרוני אם היו לי אלוהים על פניו או שהזכרתי את שמו לשווא או שמא השתחויתי לפני אלוהים אחרים. הבנתי שבזמן פולחן האבות השתחויתי הרבה פעמיים לאלוהים אחרים. אז ביצעתי חטא שהיו לי אלוהים אחרים.

אז התפללתי בחרטה: "אלוהים, עבדתי אלילים. אני חייב להישפט על זה. סלח לי על חטאי. אני לעולם לא אעשה זאת שוב." לכן חטא אחד טופל. לאחר מכן ניסיתי לחשוב האם אי פעם נשאתי את שמו לשווא. נזכרתי כשהתחלתי להאמין באלוהים הייתי מעשן. חברי אמרו לי "האם אתה לא מבייש את אלוהים על ידי זה שאתה מעשן? כיצד נוצרי יכול לעשן?"    

זה היה לשאת את שמו לשווא, נכון? אז התפללתי שוב: "אלוהים נשאתי את שמך לשווא. סלח לי בבקשה. אני אפסיק לעשן."ניסיתי לחדול מעישון אך במשך שנה שלמה הפסקתי והמשכתי לעשן. זה היה מאד קשה, כמעט בלתי אפשרי אך לבסוף הצלחתי לחדול מעישון לגמרי. הרגשתי שעוד חטא טופל.

הבא בתור היה "שמור את יום השבת לקדשו" הכוונה היא לא לעשות דברים אחרים ביום ראשון; לא לעשות עסקים, לא להרוויח כסף...אז הפסקתי גם את זה.

לאחר מכן היה "כבד את אביך ואת אימך" כיבדתי אותם כשהייתי רחוק, אך ציערתי אותם כשהייתי קרוב. " הו אלוהים, חטאתי לפניך סלח לי בבקשה" התפללתי בחרטה.

אך לא יכולתי לכבד יותר את הורי מכיוון שבאותו זמן הם כבר מתו. מה יכולתי לעשות? "ישוע אתה נצלבת למעני, סלח לחוטא חסר ערך כמוני" כמה אסיר תודה הייתי!

בדרך זו, חשבתי, שאני חייב לטפל בחטאי בזה אחר זה. היו עוד צווים כמו לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד...הבנתי שלא קיימתי אפילו אחד מהם. התפללתי כל הלילה. אך אתם יודעים, להתפלל בחרטה זה לא מהנה. הבה נדבר על זה.

כאשר חשבתי על צליבתו של ישוע, יכולתי להעריך עד כמה מכאיב זה היה. והוא מת למעננו, אנו שלא יכולים לחיות על פי דבריו. בכיתי כל הלילה כשאני חושב כמה אני אוהב אותו ומודה לו על שנתן לי הנאה גדולה.

כשביקרתי בכנסיה, השנה הראשונה הייתה קלה, אך השנים שלאחר מכן התחילו ממש להיות קשות. מכיוון שעשיתי זאת לעיתים קרובות,הצטרכתי לחשוב בצורה עמוקה יותר כדי שהדמעות יזלגו.

כשהדמעות לא זלגו, הלכתי לעיתים קרובות להתפלל בהרים וצמתי 3 ימים. לאחר מכן הדמעות חזרו. רווי בדמעותי חזרתי לחברה ובכיתי בכנסיה.

האנשים שמסביבי אמרו: "נהיית הרבה יותר קדוש עם תפילותיך בהרים." אך הדמעות יבשו שוב. בשנה השלישית זה נהיה ממש קשה. חשבתי על הרעות שעשיתי לחברי ולעמיתי הנוצרים ובכיתי שוב. לאחר 4 שנים כאלו, הדמעות יבשו שוב. היו לי בלוטות בעיניים אך הן לא עבדו יותר.

לאחר 5 שנים, לא משנה כמה ניסיתי לא יכולתי לבכות שוב. לאחר מכן אפי החל לנזול. לאחר מספר שנים נוספות כאלו. נגעלתי מעצמי וחזרתי שוב לתנ"ך. 

  

 

 התורה היא בשביל הכרת החטא

  

מה אנו חייבים לדעת

 על התורה?

שאנו לעולם לא נוכל לקיימה.

  

באל הרומיים 3:20 אנו קוראים: "כי על ידי התורה דעת החטא" התייחסתי לזה כמסר אישי אל פאולוס השליח והאמנתי רק במילים שבחרתי. אך לאחר שדמעותי יבשו לא יכולתי להמשיך  את חיי אמונתי.

לכן חטאתי שוב ושוב ונוכחתי לדעת שיש לי חטא בלבי וגם שזה בלתי אפשרי לחיות על פי התורה. לא יכולתי לשאת זאת אך לא יכולתי גם להשליך אותה מכיוון שהאמנתי שהיא ניתנה כדי לציית לה. בסופו של דבר, נהייתי כמו בעל התורה שראינו בכתבי הקודש. זה נהיה כל כך קשה להמשיך בחיי אמונה.

לכן כדי להימלט מהקשיים, עשיתי הרבה מאמצים כדי למצוא מטיף שמלמד על לידה מחדש מהמים והרוח. פגשתי מטיף שלימד שכל חטאינו כופרו.

בכל פעם ששמעתי שאני ללא חטא הרגשתי כמו אויר צח המנשב בליבי. היו לי כל כך הרבה חטאים, וכך בזמן שקראתי את התורה התחלתי להבין את אותם חטאים. הפרתי בליבי את כל עשרת הדברות. לחטוא בלב זהו גם חטא, וללא יודעין הפכתי למאמין בתורה.

כאשר קיימתי את התורה הייתי שמח. אך כשלא יכולתי לקיים את התורה הייתי אומלל, נרגז ועצוב. התעייפתי מכל זה. אילו רק  היו מלמדים אותי מהתחלה, "לא, ל 'לא' יש משמעות אחרת בתורה  זה מראה שאתה גוש של חטא; יש בך אהבת בצע; יש בך אהבה למין האחר; ולדברים יפים. יש לך דברים שאתה אוהב יותר מאלוהים. אתה רוצה ללכת אחרי הבלי העולם; התורה ניתנה לך לא כדי לקיימה אלא כדי שתזהה את עצמך כחוטא עם רשעות בלב."  

אילו רק מישהו היה מלמד אותי אז, לא הייתי סובל במשך 10 שנים. כך חייתי תחת התורה במשך 10 שנים עד שהגעתי להבנה זו.

הדיבר הרביעי הוא "שמור את יום השבת לקדשו." הכוונה היא שאסור לנו לעבוד ביום ראשון, שעלינו ללכת ולא לנסוע אפילו אם אנו הולכים למרחק. חשבתי שעלי ללכת למקום שבו הטפתי כדי לקבל כבוד, אחרי הכל, התעתדתי ללמד את התורה לכן חשבתי שעלי לנהוג על פי מה שלימדתי. זה היה קשה עד שכמעט התכוונתי לוותר.

כפי שנכתב פה, "איך אתה קורא את זה?" לא הבנתי את השאלה הזו וסבלתי במשך 10 שנים. בעל התורה גם לא הבין את השאלה הזו. הוא חשב שאם הוא יקיים את התורה ויחיה בקפידה בורך על ידי אלוהים. 

 אך ישוע אמר לו "איך אתה קורא את זה?" כן, אתה צודק, אתה מקבל אותה כפי שהיא כתובה. נסה לקיימה. אם תצליח תחייה, אך אם לא תמות. שכר החטא הוא מוות "אתה תמות אם לא תצליח." (ההיפך מחיים זה מוות נכון?)

אך בעל התורה לא הבין. בעל התורה הזה הוא אנו, אני ואתם. למדתי תיאולוגיה במשך 10 שנים. ניסיתי הכל: צום, חזיונות, דיבור בלשונות אחרות....קראתי את התנ"ך במשך 10שנים וקיוויתי להשלים משהו. אך רוחנית הייתי אדם עיוור.

זוהי הסיבה מדוע חוטא חייב למצוא מישהו שיגרום לו לראות שישוע הוא אלוהינו. ואז הוא יבין: "אה, אנו לעולם לא יכולים לקיים את התורה. לא משנה כמה קשה ננסה, אולי נמות כשאנו עדיין מנסים. אך ישוע בא לגאלנו עם המים והרוח! הללויה!" אנו יכולים להגאל על ידי המים והרוח. זהו החסד והמתנה של אלוהים. לכן אנו מהללים את ישוע.

התמזל מזלי להיפטר מהיאוש אך אחרים מעבירים את כל חייהם בלימוד תיאולוגיה לריק ולא מבינים את האמת עד יום מיתתם.

חלק מאמינים במשך עשור וחלק מדור לדור אך הם לעולם לא ייוולדו מחדש.

אנו מפסיקים להיות חוטאים כאשר אנו מבינים שלעולם איננו יכולים קיים את התורה, עומדים בפני ישוע ומאזינים לבשורת המים והרוח. כאשר אנו פוגשים את ישוע אנו נפטרים מכל פסקי הדין ומדין גיהינום. אנו החוטאים הכי גרועים אך נהפכנו לצדיקים מכיוון שהוא גאל אותנו על ידי המים והדם.

ישוע אמר לנו שאנו לעולם לא יכולים לחיות על פי רצונו. הוא אמר זאת לבעל התורה אך הוא לא הבין. לכן ישוע סיפר לו סיפור כדי לעזור לו להבין.

  

מה גורם לבן אדם להיכשל

 בחיי האמונה?

חטא

  

"איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שודדים הפשיטוהו וגם פצעהו ויעזבו אותו והוא עומד בין מות לחיים וילכו להם." (לוקס 10:30). ישוע אמר לו שהוא סבל כל חייו בדיוק כמו האיש שהוכה על ידי השודדים וכמעט מת.

איש אחד ירד מירושלים ליריחו. יריחו זהו העולם החילוני וירושלים מסמלת את עיר הדת; עיר האמונה; עיר של גאוות התורה. זה אומר לנו שאם אנו מאמינים במשיח כדת איננו יכולים אלא להיחרב.

"איש אחד ירד מירושלים לייחו ונפל בידי שודדים הפשיטוהו וגם פצעהו ויעזבו אותו והוא עומד בין מות לחיים וילכו להם."

ירושלים הייתה עיר גדולה עם אוכלוסיה גדולה. גרו בה הכהן הגדול, כהנים, לווים וכן הרבה אנשים דתיים בולטים. היו שם הרבה שידעו היטב את התורה וניסו לחיות על פי התורה אך לבסוף נכשלו ופניהם היו מועדות ליריחו. הם המשיכו להתדרדר בחיי העולם הזה (יריחו) ובדרך פגשו את השודדים.

אותו איש פגש שודדים בדרכו מירושלים ליריחו והופשט מבגדיו. הכוונה ב 'הופשט מבגדיו' היא שהוא איבד את צדיקותו. זה בלתי אפשרי בשבילנו לחיות על פי התורה, לחיות בהתאם לתורה. פאולוס השליח אמר באל-הרומיים 7: "כי אינני עושה הטוב אשר אני רוצה כי אם הרע אשר אינני רוצה אותו אני עושה. אם את אשר לא רציתי אני עושה לא עוד הפעל כח אם החטא השכן בקרבי."

הלואי שהייתי יכול לעשות טוב ולחיות על פי דבריו. אך בליבו של בן האדם יש מחשבות רעות, ניאוף, זנות, רצח, גניבה, אהבת בצע, רשעות, זוללות, עין רעה, חילול השם, זדון וסכלות. (מרקוס 7:21-23).

מכיוון שהם בליבנו ויוצאים החוצה מפעם לפעם, אנו עושים מה שאנו לא רוצים לעשות ולא עושים מה שאנו רוצים לעשות. אנו חוזרים על הרעות האלו בליבנו. מה שהשטן צריך לעשות זה רק לתת דחיפה קטנה כדי שנחטא.

  

 

החטאים שבלב כל בני האדם.

 

האם אנו יכולים לחיות על

פי התורה?

לא

  

נאמר במרקוס 7: "אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבואו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם."

 הוא אומר לנו שיש מחשבות רעות, ניאוף, זנות, רצח, גניבה, אהבת בצע, רשעות, זוללות, עין רעה, חילול השם, זדון וסכלות בליבו של בן האדם. לכולנו יש רצח בלב.

אין אפילו אדם אחד שלא רצח.אמהות צורחות על ילדיהם: "לא. אל תעשה את זה. אמרתי לך לא לעשות את זה, לעזאזל איתך. אמרתי לך לא לעשות את זה." ולאחר מכן "בא לפה. חזרתי ואמרתי לך לא לעשות את זה. אני אהרוג אותך." זהו רצח. את יכולה להרוג את ילדך עם מילותייך הפזיזות.

ילדנו חיים מכיוון שהם בורחים מאיתנו במהירות; אך אם נוציא את כעסנו עליהם הם ימותו. אנו נהרוג אותם לפני האלוהים.

לפעמיים אנו מפחידים את עצמנו: "הו אלוהים! מדוע עשיתי את זה?" לאחר שהכינו את ילדנו, אנו מסתכלים על החבורה וחושבים לעצמנו שבטח היינו מטורפים כשעשינו זאת. אנו פועלים בצורה כזאת מכיוון שיש לנו רצח בלב.

לכן "אני עושה מה שאינני רוצה לעשות" פירושו שאנו עושים רע מפני שאנו רעים וזה כל כך קל לשטן לפתות אותנו לחטוא. הבה נגיד שאדם שלא נגאל יושב בבקתה במשך 10 שנים. יושב מול הקיר ועושה מדיטציה כמו הנזיר הקוריאני הגדול סאנג-צ'ול. זה יפה שהוא יושב מול הקיר אך מישהו צריך לנקות ולתת לו אוכל.

לכן הוא צריך להיות בקשר עם מישהו. אם זה גבר, לא תהיה לו בעיה, אך הבה נניח שזו אשה יפה. אם הזדמן לו לראות אותה במקרה, כל ישיבתו הייתה לחינם. הוא חושב: "אסור לי לנאוף; יש לי את זה בלב אך אני חייב להתגבר על זה. אני חייב להיפטר מזה. לא! תסתלקי מראשי."

אך החלטתו הנחושה מתנדפת ברגע שהוא רואה אותה. לאחר שהאשה עוזבת הוא מסתכל בליבו. 5 שנים של עבודה קשה הלכו לחינם.

זה כל כך פשוט לשטן לקחת את צדקתו של האדם. כל מה שעליו לעשות זה רק לתת לו דחיפה קטנה. כאשר אדם מתמודד מבלי שנגאל, הוא ממשיך להתדרדר לחטאים. הוא משלם בנאמנות כל יום ראשון מעשר, צם במשך 40 יום, 100 ימי תפילה בזריחה...אך השטן מפתה אותו עם הדברים הטובים שבחיים.

"אני מעוניין לתת לך עמדה חשובה בחברה, אך אתה נוצרי ואינך יכול לעבוד ביום ראשון, נכון? זה תפקיד כל כך טוב. אולי תוכל לעבוד במשך 3 ימי ראשון ותלך לכנסיה רק פעם אחת בחודש ואז תוכל להנות מיוקרה ולקבל תלוש משכורת שמן. מה דעתך על זה? במקרה כזה קרוב לוודאי ש 100 אנשים מתוך 100 יקבלו את זה.

אם זה לא יעבוד ישנם אנשים שיש להם חולשה לנשים. השטן שם מולו אשה והוא מתאהב בה עד למעלה מאוזניו ושוכח ברגע את אלוהים. כך צדיקותו של אדם נעלמת. אם ננסה לחיות על פי התורה כל מה שיהיה לנו בסופו של דבר זה פצעי חטא, כאב ודלות; אנו נאבד את כל צדקותנו.

"איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שודדים הפשיטוהו וגם פצעהו ויעזבו אותו והוא עומד בין מות לחיים וילכו להם."

המשמעות של זה היא שלמרות שננסה להישאר בירושלים על ידי כך שנחיה על פי רצונו של אלוהים הקדוש, אנו ניכשל פעם אחר פעם בגלל חולשתנו ולבסוף נושמד.

לאחר מכן נתפלל בחרטה לפני אלוהים. "ישוע, חטאתי. בבקשה סלח לי; אני לא אעשה את זה יותר. אני מבטיח שזו באמת תהיה הפעם האחרונה. אני מתחנן ומפציר בך שתסלח לי רק הפעם הזאת."

אך זה לעולם לא נגמר. בני האדם אינם יכולים לחיות בעולם זה מבלי לחטוא. הם אולי יהיו מסוגלים להימנע מזה מספר פעמיים אך זה יהיה בלתי אפשרי לא לחטוא שוב. לכן חטאים נעשים שוב. "סלח לי בבקשה ישוע." אם זה יימשך כך הם יסחפו הרחק מהכנסיה (הדת). הם יסחפו הרחק מהכנסיה בגלל חטאיהם וסופם יהיה גיהינום.

לרדת ליריחו פירושו להתדרדר לעולם החילוני. להתקרב לעולם ולהתרחק מירושלים. בהתחלה ירושלים עדיין קרובה, אך ככל שמעגל החטא והתשובה חוזר חלילה, אנו מוצאים את עצמנו ברחובות יריחו; נופלים עמוק לתוך חיי העולם הזה . 

  

מי יוכלו להיגאל?

 אלו שמפסיקים לנסות בעצמם

  

את מי פגש האיש בדרכו ליריחו? את השודדים. מי שלא חי את התורה הופך לכלב שפל. הוא שותה נרדם ועושה את צרכיו בכל מקום. כלב זה מתעורר ביום שלמחרת ושותה שוב. כלב אוכל אפילו את צרכיו. בגלל זה הוא כלב. הוא יודע שאסור לו לשתות. הוא מתחרט בבוקר שלמחרת אך שותה שוב.

זה כמו האיש שפגש בשודדים בדרכו ליריחו. הוא נשאר מאחור פצוע וכמעט מת. בליבו יש רק חטאים. זה מה שבני האדם הם. אנשים המאמינים בישוע  וחיים על פי התורה נשארים לבסוף רק עם חטאים בליבם. כל מה שהם יכולים להראות בחייהם הדתיים זה רק את פצעי החטא. אלו שעם חטא בלב יזרקו לגיהינום. הם יודעים את זה אך לא יודעים כיצד לנהוג. האם אתה ואני לא היינו שם לפני כן? כן כולנו אותו דבר.

בעל התורה שלא הבין את תורת אלוהים יאבק כל חייו אך הוא יסיים אותם בגיהינום פצוע. בעל התורה הוא אנחנו, אתה ואני.  

רק ישוע יכול לגאלנו. יש כל כך הרבה אנשים חכמים מסביבנו אשר מראים תמיד מה שהם יודעים. הם כולם מעמידי פנים שהם חיים על פי תורת אלוהים. הם לא יכולים להיות ישרים עם עצמם. הם אינם יכולים לקרוא בשמו אך תמיד מתרכזים בטיפוח החיצוניות שלהם כדי להיראות מאמינים.

בינם יש חוטאים שבדרכם ליריחו, אותם אלו שמוכים על  ידי השודדים ואחדים מהם כבר מתים. אנו חייבים לדעת עד כמה אנו שברירים לפני אלוהים.

אנו צריכים להודות בפניו: "ישוע, אם לא תגאל אותי אני אלך לגיהינום. הצל אותי בבקשה. אם תאפשר לי לשמוע את הבשורה אלך לאן שתרצה בין אם יירד ברד או תהיה סערה. אם תעזוב אותי אלך לגיהינום. אני מתחנן לפניך, הצל אותי."

אלו שיודעים שהם מיועדים לגיהינום, אלו שיפסיקו לנסות בעצמם וייצמדו לישוע, הם אלו שיוכלו להיגאל. לעולם לא נוכל להיגאל בעצמנו.

אנו חייבים לדעת שאנו כמו האיש שנפל בידי השודדים