דרשות

נושא 10: התגלות

[2-6] ( חזון יוחנן 2:12-17) אגרת לקהל פרגמוס

 ( חזון יוחנן 2:12-17)
 
"ואל מלאך קהל פרגמוס כתוב כה אמר אשר לו חרב פיפיות החדה. ידעתי את מעשיך ואת מקום שבתך אשר שם כסא השטן ותדבק בשמי ולא שיקרת באמונתי גם בימי אנטיפס עדי הנאמן אשר נהר אצלכם במקום מושב השטן. אך מעט יש לי עליך כי שם עימך אנשים דבקי בתורת בלעם אשר הורה את בלק לתת מכשול לפני בני ישראל לאכול מזבחי אלילים ולזנות. כן נמצאו גם בך אנשים דבקים בתורת הניקלסיים אשר שנאתי. שובה ואם לא כי עתה אבוא עליך מהרה ונלחמתי בם בחרב פי. מי אשר אוזן לו ישמע את אשר הרוח אומר לקהילות המנצח אאכילנו מן המן הגנוז ונתתי לו אבן לבנה ועל האבן מפותח שם חדש אשר לא ידענו איש זולתי המקבל."
 
 
פרשנות
 
פסוק 12: "ואל מלאך קהל פרגמוס כתוב כה אמר אשר לו חרב פיפיות החדה. "
פרגמוס הייתה בירה אדמיניסטרטיבית באסיה הקטנה, אשר תושביה עבדו הרבה אלילים פגנים. במיוחד היא הייתה עיר שעבדה את הקיסר. משמעות המשפט, "אשר לו חרב פיפיות החדה," היא שישוע נלחם נגד אויבי האלוהים.
 
פסוק 13: "ידעתי את מעשיך ואת מקום שבתך אשר שם כסא השטן ותדבק בשמי ולא שיקרת באמונתי גם בימי אנטיפס עדי הנאמן אשר נהר אצלכם במקום מושב השטן. "
בעוד שפרגמוס הייתה מעוז של עובדי הקיסר היא הייתה גם המקום אשר משרת האלוהים בשם אנטיפס מת מות קדושים על סירובו לעבודת האלילים של הקיסר ועל שהגן על אמונתו בישוע. הזמן יגיע שוב כאשר האנשים יאלצו לעבוד את אנטיכריסטוס, אך הקדושים ומשרתי האלוהים יגנו על אמונתם עד הסוף בדיוק כפי שאנטיפס הגן על האמונה בחייו. כדי להיות בעלי אמונה חזקה שכזו, אנו חייבים להפעיל את אמונתנו עתה, אפילו אם נתחיל בצעד קטן. כאשר יגיע זמן הרדיפה, הקדושים ומשרתי האלוהים חייבים להסתמך במיוחד על רוח הקודש. הם חייבים לבטוח באלוהים ולאמץ ברצון את מות הקדושים שלהם בתקווה, כך שהם יוכלו לתת תהילה לאלוהים ולקבל את השמים והארץ החדשים ממנו.
 
פסוק 14: "אך מעט יש לי עליך כי שם עימך אנשים דבקי בתורת בלעם אשר הורה את בלק לתת מכשול לפני בני ישראל לאכול מזבחי אלילים ולזנות."
אלוהים גער בכנסיית פרגמוס כיוון שאחדים מחבריה הלכו בדרך בלעם. בלעם היה נביא שקר אשר הוליך את בני ישראל הרחק מאלוהים ואשר גרם להם לנאוף על ידי שפיתה אותם ליחסים עם כוהנות גויות אשר עבדו אלילים. ישוע גער באלה אשר אמונתם עזבה את אלוהים. ליבם של האנשים עזב אותו ובמקום זאת עבדו את אלילי השקר. וגם חטא הניאוף הוא חטא חמור לפני אלוהים.
 
פסוק 15: כן נמצאו גם בך אנשים דבקים בתורת הניקלסיים אשר שנאתי.
המילים "ניקלסיים" ו "בלעם" בתנ"ך הם בבסיסם זהות ומשמעותם "אלה אשר שולטים באנשים." כאשר אלוהים אמר שישנם אלה "אשר דבקים בתורת הניקלסיים," זו הייתה דרך נוספת להגיד שכנסיית האלוהים חייבת לדחות "את הדבקים בתורת בלעם." אלה אשר הולכים אחרי תורות אלה של הניקלסיים ובלעם הם אלה אשר רדפו אחר רווחים חומריים ועבודת אלילים. אנשים כאלה צריכים כמובן להיות מסולקים מכנסיית האלוהים.
 
פסוק 16: שובה ואם לא כי עתה אבוא עליך מהרה ונלחמתי בם בחרב פי.
לכן אלוהים אמר לקהל פרגמוס לשוב מעבודת אלוהי השקר ומרדיפה אחר רווח חומרי ולחזור לאמונה הנכונה, ומזהירם שאם לא יחזרו בתשובה, הוא ילחם בם בחרב פיו. זוהי אם כן תוכחה חמורה אשר אלוהים הזהיר שהוא יעניש את אלה אשר לא ישובו מהליכה אחר תורת בלעם, אפלו אם הם מאמינים. אלה אשר שמעו את אזהרת האלוהים וחזרו אליו חיו גם פיזית וגם רוחנית, אך אלה אשר לא, הובילו את עצמם לחורבן פיזי ורוחני. כדי שקדושי ומשרתי האלוהים יתברכו על הארץ ובעולם הבא, הם חייבים לשמוע את דבר האלוהים וללכת אחר ישוע עם אמונתם.
 
פסוק 17: מי אשר אוזן לו ישמע את אשר הרוח אומר לקהילות המנצח אאכילנו מן המן הגנוז ונתתי לו אבן לבנה ועל האבן מפותח שם חדש אשר לא ידענו איש זולתי המקבל.
הקדושים האמיתיים יאמצו אפילו את מותם שלהם. אלוהים אומר לנו שאת אלה אשר ימותו מות קדושים בשמו, הוא יאכיל אותם את המן וירשום את שמם בממלכתו. כדי שנחיה באופן פיזי ורוחני, אנו חייבים לשמוע למה שרוח הקודש אמרה לכנסיית האלוהים. לאלה אשר מנצחים – כלומר, אלה אשר מנצחים במאבק נגד חסידיו של השטן, אלוהים ייתן את צדקת האמונה אשר גואלת אותם מהחטאים, ועל אמונה זו, הוא ירשום את שמותיהם בספר החיים.
התנ"ך אומר לנו שוב ושוב במספר קטעים שונים שאלה אשר מתמידים עד הסוף יקבלו ישועה. הקדושים, במילים אחרות, חייבים להתאזר בסבלנות בסוף הזמנים, כך שהם יוכלו להגן על אמונתם בבשורת המים והרוח. שמם של הנולדים מחדש רשום בספר החיים. לכן המאמינים חייבים להיכנס למלכות האלוהים על ידי שלא ירדפו אחר רווח חומרי וגשמי אלא על ידי שיתגברו עליהם עם אמונה עד ליום שבו הם יעמדו לפני אלוהים.