Проповеди

נושא 8: רוח הקודש

[8-9] < אל האפסיים 2:14-22 > בשורת טבילתו אשר עשתה אותנו נקיים

< אל האפסיים 22-2:14 >
"כי הוא שלומנו אשר עשה השנים לאחד והרס מחיצת הגדר. בבטלו האיבה בבשרו את תורת המצוות בגזרותיהן לברא בנפשו את השנים לאיש אחד חדש ויעש שלום. וירצה את שניהם בגוף אחד לאלוהים על ידי צליבתו בהמיתו בנפשו את האיבה. ויבא ויבשר שלום לכם הרחוקים והקרובים. כי על ידו יש לשנינו מבוא ברוח אחד אל אבינו. לכן אינכם עוד גרים ותושבים כי אתם בני עיר אחת עם הקדושים ובני בית האלוהים. בנוים על יסוד בשליחים והנביאים וישוע המשיח הוא אבן הפינה. אשר חובר בו יחד הבנין כולו עדי יגבה להיכל קודש ליי. ובו נבנים גם אתם להיות משכן אלוהים ברוח."
 
 
 הילדה שניתנה לאימוץ בגלל העוני
 
מה מרחיק את האדם מאלוהים?
חטאיו שנעשו
  
חצי מאה עברה מאז סוף מלחמת קוריאה, אך היא השאירה פצע עמוק בין הקוריאנים. אחד מספיחי מלחמת קוריאה היה שהרבה ילדים צעירים אומצו בארצות חוץ. אפילו שכוחות האו"ם באו לקוריאה ועזרו לנו במידה עצומה, לאחר שהחיילים עזבו, הרבה ילדים נשארו יתומים מאב.
הרבה מחיילי האו"ם אשר היו להם ילדים ונשים כאן, השאירו מאחור את משפחותיהם כאשר הם חזרו חזרה לביתם. הרבה מילדים אלה נעזבו על ידי אימותיהם בבתי יתומים ולאחר מכן נשלחו לאימוץ במדינות חוץ. למעשה זה היה מזל גדול שילדים אלה מצאו הורים מאמצים וזכו לגדול בצורה נאותה. כאשר גדלו הילדים המאומצים הללו, הם הבינו שהם נראים לגמרי שונה מהוריהם ומשכניהם ונודע להם שהם אומצו מארץ רחוקה בשם קוריאה. 'מדוע הורי זנחו אותי? האם הם שלחו אותי למדינה הזו מפני שהם שנאו אותי?' במוחם הצעיר הילדים לא יכלו להבין מה קרה.
הסקרנות והשנאה כלפי הוריהם האמיתיים החלו לצמוח ביחד עם ההשתוקקות לפגושם. 'אני תוהה כיצד נראים הורים? כיצד הם יכלו לנטוש אותי? האם הם עשו זאת בגלל שהם שנאו אותי? לא, יש קרוב לוודאי סיבה לכך.' כנראה היו לילדים הרבה אי הבנות ולפעמיים אף הרגישו שנאה יוקדת. אך בבוא הזמן כנראה החליטו לא לחשוב על כך יותר. לפני שהם היו אפילו מודעים לכך, הזמן עבר הם התבגרו, התחתנו, גידלו ילדים והקימו משפחה בעצמם.
התחלתי להתעניין בילדים אלה דרך תוכנית באחת מרשתות הטלויזיה המקומיות. בתוכנית זו, כתב הטלויזיה ראיין אישה שאומצה וחיה עכשיו בגרמניה. אישה זו הייתה בשנות העשרים לחייה ולמדה תיאולוגיה. בתחילה, האשה ניסתה להתחמק מלפגוש את הכתב כיוון שהיא לא רצתה שאף אחד אחר יהיה מודע לכך שהיא מאומצת. הכתב שיכנע אותה להבין שעריכת הראיון תעזור לחסום את הגאות של מסירת האימוץ למדינות זרות. האשה הסכימה.
אחת משאלותיו של הכתב הייתה, "מה היית אומרת אילו יכולת לפגוש את הורייך האמיתיים? מה הכי מסקרן אותך?" האשה ענתה, "אני רק לא מצליחה להבין מדוע הם נתנו אותי לאימוץ, אני רוצה לשאול אותם האם הם שנאו אותי." האם הביולוגית שלה ראתה את הראיון של האשה בטלוויזיה, יצרה קשר עם תחנת השידור ואמרה שהיא רוצה לפגוש את בתה. כך שניהן נפגשו.
האם הלכה מוקדם מאד לשדה התעופה וחיכתה להגעתה של הבת. כאשר האשה הצעירה הופיעה מהיציאה, האם רק עמדה שם ובכתה.
שתי נשים אלה מעולם לא נפגשו פנים מול פנים. הפעם הראשונה שהאם ראתה את ילדה שהתבגרה הייתה כאשר היא הופיעה בטלוויזיה. למרות שהן דיברו שפות שונות, הן יכלו לדבר עם ליבן ובאמצעות רגשותיהן הן החליפו דברים. כל אחת נגעה בפניה של רעותה כאשר האם מתחננת למחילה על מה שהיא עשתה. כל מה שהיא יכלה לעשות זה לבכות ולחזור על כך שהיא מאד מצטערת.
האח של האם הביא את הבת לבית והם אכלו יחד. כמובן שהבת דיברה רק גרמנית והאם רק קוריאנית ולכן הם לא יכלו לתקשר בדיבור. אך איכשהו העובדה שהן היו אם ובת גרמה להם להבין. היו להם הרבה שיחות ללא דיבור והן ביטאו את עצמן באמצעות מחוות, נגיעות בפנים ודיבור עם עיניהם וליבן. בזמן שהיא חזרה לגרמניה, הבת ידעה שהאם הביולוגית שלה אהבה אותה. אותו כתב אשר ניהל את הראיון הראשון דיבר איתה שוב לפני עזיבתה. "לא היה צורך מבחינתי לשאול אותה מדוע אימי נתנה אותי לאימוץ. אפילו עכשיו אימי עניה. אנשים האמידים בארץ זו כל כך עשירים שהם נוהגים במכוניות תוצרת חוץ, אך אימי עדיין חיה בעוני." היא המשיכה להגיד, "למרות שלא שאלתי את אימי את השאלה הזו ולא קיבלתי תשובה ממנה, יכולתי לראות שהיא שלחה אותי כדי להצילני מהעוני. זוהי הסיבה שלא הרגשתי צורך לשאול אותה שאלה, והסיבה לכך שכל הספקות והשנאה נעלמו."
 
 
בני האדם מתרחקים מאלוהים עקב החטאים שבליבם
 
מדוע אנו הופכים למנותקים מאלוהים ומדוע איננו יכולים להתקרב אליו? האישה שניתנה לאימוץ גילתה שהאם הביולוגית שלה שלחה אותה כדי להצילה מהעוני. האם זה נכון גם לגבי אלוהים? אלוהים יצר אותנו בדמותו. מה יכול להפריד אותו מאיתנו? התשובה היא שהשטן מפתה את בן האדם לעשות חטאים, וחטאים מפרידים אותנו מאלוהים.
מלכתחילה, אלוהים יצר את האדם בדמותו ואהב את יצירתו. האדם נוצר כאוביקט אהבתו של אלוהים והוא בעל אצילות יותר מכל יצירה אחרת. בכל אופן, מלאך מופקר ששמו שטן פועל על מנת להרחיק את האדם מאלוהים. השטן מפתה את בן האדם לא להאמין בדברי אלוהים וגרם לו לאכול את פרי עץ הדעת טוב ורע.
כך הופרד האדם מאלוהים עקב חטאו. האדם המרה את פי האלוהים. האדם לא אכל את פרי עץ החיים אשר נותן חיים נצחיים ואשר אלוהים אפשר אלא במקום זה אכל את הפרי האסור אשר נותן לו ידע על הרע. התוצאה הייתה שהאדם הופרד מאלוהים.
קודם לכן, מושא אהבתו של אלוהים, האדם, המרה את פיו והתרחק ממנו מתוך יהירות. האדם לבסוף התנכר מאלוהים, עקב החטא אשר שכן בליבו. לאחר מכן, במשך הרבה זמן, האדם חי באופן נפרד מאלוהים ומתלונן, "מדוע אלוהים נטש אותנו לאחר שיצר אותנו? מדוע הוא מאפשר לנו לעשות חטאים? מדוע לאחר שהוא עשה אותנו חלשים הוא שולח אותנו לגיהינום? היה יותר טוב אם הוא לא היה בורא אותנו מלכתחילה." אנו חיים עם הרבה שאלות, סקרנות, ספקות ושנאה לפני שאנו נולדים מחדש.
כאשר ראיתי את האשה המאומצת בתוכנית הטלוויזיה, הבנתי שהיחסים בין האדם לאלוהים הם אותם יחסים שהיו לה עם האם הביולוגית שלה. לא סבל או אי הבנה, או כל סוג של קללת חטא יכולים להפריד את האדם מאלוהים תחת איזו נסיבה שהיא. יכולתי גם להבין שלמרות שהיחסים בין אלוהים ואדם מבוססת על אהבה, עדיין יכול להיות שאי הבנה תתרחש.
בדיוק כפי שהאם לא שלחה את הבת מתוך שנאה, כך אלוהים הפריד את עצמו מהאדם לא מתוך שנאה אלא בגלל החטא. אין שום סיבה לאלוהים לשנוא את האדם ואין שום סיבה לאדם לשנוא את אלוהים. אנו אוהבים אחד את השני. הסיבה שהאדם נשאר מופרד מאלוהים היא שהוא הפך לחוטא לאחר שנכנע להולכת השולל של השטן.
 
 
אלוהים חיבק אותנו באמצעות ישוע
 
"ועתה בישוע המשיח אתם הרחוקים מאז הייתם קרובים בדם המשיח. כי הוא שלומנו אשר עשה השנים לאחד והרס מחיצת הגדר. בבטלו האיבה בבשרו את תורת המצוות בגזרותיהן לברא בנפשו את השנים לאיש אחד חדש ויעש שלום." (אל האפסיים 15-2:13). ישוע הוטבל על ידי יוחנן ולקח את כל חטאי העולם על מנת לבטל את תורת המצוות. לאחר מכן הוא שפך את דמו על הצלב כדי להציל את האדם מחטאיו ואפשר לו להיות מחובק על ידי אלוהים. אלוהים מחבק עתה את אלה אשר התנקו על ידו.
האם אי פעם תיארת לעצמך עולם ללא מים? לפני לא הרבה זמן, הלכתי לכנס תנ"כי בעיר אינצ'ון אחת מערי הנמל הגדולים בקוריאה. במשך מספר ימים ברזי המים לא עבדו שם וחשבתי על זה ש 'בני האדם אינם יכולים לחיות ללא מים.'
אם אלוהים יעשה את העולם הזה ללא מים, זה יהיה בלתי אפשרי לחיות בערים עקב הצחנה, הלכלוך והצמא המתפשט. עלינו להבין את ערך המים אשר אלוהים נתן לנו. בדיוק כפי שהמים הם דבר נחוץ לבני האדם, באותו אופן, ההטבלה שישוע קיבל מיוחנן בנהר הירדן היא הכרחית.
אם ישוע לא היה בא לעולם הזה כדי להיטבל בידי יוחנן, כיצד היו יכולים המאמינים בישוע לקבל מחילה מחטאיהם? בדיוק כפי שאנשים אינם יכולים לחיות ללא מים, כולם בעולם הזה היו מתים מחטאיהם אם יוחנן לא היה מטביל את ישוע.
בכל אופן, כיוון שטבילת ישוע לקחה את כל חטאינו, אנו יכולים להיות בטוחים בהכרה שליבנו התנקה ושהתברכנו בגאולה. טבילת ישוע היא קריטית לאמונתנו. נוסף על כך, טבילתו היא בהחלט נחוצה בשבילנו כדי לקבל את שכינתה של רוח הקודש.
פטרוס, אחד מתלמידיו של ישוע אמר, "וזה הוא אות הטבילה אשר כעת תושיע גם אותנו – על ידי הקמת ישוע המשיח" (הראשונה לפטרוס 3:21). הצהרתו של פטרוס אומרת שישוע הוטבל על ידי יוחנן המטביל ושפך את דמו כדי להושיענו מחטאינו. טבילת ישוע אשר שטפה את כל החטאים היא הבשורה האמיתית.
עתה הבה נסתכל על הקטע שמדבר על כיור הנחושת בספר שמות 21-30:17. "וידבר יהוה למשה לאמר. ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה ונתת אותו בין אהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים. ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. בבאם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה. ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם."
במשכן היה כיור נחושת אשר נמצא בין אהל מועד לבין המזבח והכיל מים לשטיפה. אם הכיור לא היה במשכן, עד כמה מלוכלכים היו הכהנים אשר מקריבים את הקורבנות.
כמה דם ולכלוך היה מכתים את הכהנים אשר הקריבו כל כך הרבה קורבנות יומיומיים למען האנשים, סמכו את ידיהם על הקורבנות ושחטו אותם? אם הכיור מנחושת לא היה, הכהן היה מתלכלך מאד.
זוהי הסיבה שאלוהים הכין את הכיור בשבילם כדי שהם יוכלו להתקרב אליו עם ידים נקיות. החוטאים העבירו את חטאיהם על ידי סמיכת ידיהם על ראש קורבן החטא, ואז הכהן היה מקריב אותו לאלוהים למענם. אלוהים הכין את כיור הנחושת כך שהכהנים יוכלו להיכנס לקודש ולרחוץ עם מים כדי שלא ימותו. אפילו כהן לא יכל להיכנס לקודש כאשר הוא מוכתם בדם החיה. זוהי הסיבה לכך שהכהנים לאחר שהקריבו את הקורבנות למען האנשים, שטפו את כל הלכלוך עם המים בכיור על מנת להתקרב לאלוהים.
 
 
טבילת ישוע שטפה את כל חטאי העולם
 
באמצעות הטבלתו של ישוע בידי יוחנן בנהר הירדן, כל חטאי העולם הועברו עליו. השקעתו המוחלטת במים מסמלת את מיתתו ועלייתו מן המים מסמלת את תחייתו. במילים אחרות, ישוע הוטבל על ידי יוחנן כדי לקחת את כל חטאי העולם, שילם את חובות החטאים ומת על הצלב. מיתתו הייתה כדי לשלם את המחיר של חטאינו, ותחייתו נתנה לנו חיי נצח.
אם לא היינו מאמינים שישוע לקח את כל החטאים באמצעות טבילתו, ליבנו היה מלא חטאים. במקרה כזה, כיצד היינו יכולים להתקרב לאלוהים? בשורת מחילת החטאים היא לא איזו דוקטרינה של זרם אחד אלא האמת של אלוהים.
איננו יכולים להוביל את אמונתנו ללא ידע מושלם, במילים אחרות, איננו יכולים להתגבר על העולם אם לא אכפת לנו באמת אם ישוע הוטבל על ידי יוחנן. בדיוק כמו שכל הדברים החיים זקוקים למים על מנת להמשיך את חייהם, אנו זקוקים למחילת חטאים ולמי טבילתו של ישוע כדי לחיות באמונה ולהיכנס למלכות השמיים. ישוע היה צריך להיטבל, למות על הצלב ולקום לתחייה על מנת להושיענו מחטאינו. זוהי בשורת המים והרוח שעלינו להאמין בכל ליבנו.
אפילו שישוע נצלב למוות על הצלב, הוא לא עשה דבר שהגיע לו עונש כזה. הוא בא לעולם הזה כדי לשטוף את חטאינו, הוטבל כשהיה בן 30, והפך למושיענו באמצעות מותו על הצלב בגיל 33. לא משנה עד כמה אנו חוטאים וחלשים, אלוהים רצה להפוך את בני האדם לילדיו. זוהי הסיבה שישוע הוטבל. אלוהים נתן לנו את מחילת החטאים ואת רוח הקודש באותו זמן.
"אם לא יולד איש מן המים והרוח לא יוכל לראות את מלכות האלוהים ולא לבוא אליה" (יוחנן 5-3:3). עליך לדעת ולהאמין שישוע הוטבל על מנת לשטוף את כל חטאינו. אפילו אם מישהו הוא נוצרי שנולד מחדש, אם הוא לא יהרהר באמת שישוע המשיח לקח את כל חטאי העולם באמצעות טבילתו, לאחר זמן קצר ליבו יתלכלך. כיוון שאנו יצורים גשמיים, אנו מועדים להתלכלך על ידי חטאים אפילו בחיי היומיום. זוהי הסיבה שעלינו לחיות באמונה ולהרהר בטבילת ישוע, דמו ותחייתו. אמונה זו תומכת בנו עד ליום אשר נכנס בו לגן עדן.
לישוע לא הייתה שום ברירה אלא להיטבל ולמות על חטאינו, לכן אנו חייבים להאמין שעל ידי שעשה כך הוא הביא לנו ישועה. על מנת להיגאל מכל חטאי העולם, אין שום דבר אחר שעלינו לעשות מלבד להאמין בבשורה היפה הזו.
אנו מודים לישוע על שנתן לנו את בשורת המים והרוח. המתנה הנפלאה ביותר שאלוהים נתן לנו היא שליחת בנו היחיד כדי להציל אותנו מכל חטאינו באמצעות טבילתו ודמו.
הסיבה שלא יכולנו להתקרב לאלוהים והיה עלינו לחיות בנפרד ממנו היא שהיו לנו חטאים בלב. ישוע הוטבל על ידי יוחנן כדי לקחת את כל חטאי העולם ומת על הצלב כדי לשבור את הגדר אשר הפרידה בין אלוהים לאדם. היחסים בין בני האדם לאלוהים הושבו על כנם על טבילתו ודמו. אנו מודים לו על מתנות אלה. האהבה של ההורים הביולוגים לילדם היא נפלאה, אך אינה יכולה להתחרות עם אהבתו של אלוהים שבאמצעותה ישוע הושיע אותנו החוטאים.
גם טבילת ישוע וגם דמו חשובים שניהם. אם לא היו מים בעולם הזה, האם איזה דבר חי היה שורד? ללא טבילת ישוע אין אפילו אחד ללא חטא בליבו. אם ישוע לא היה מוטבל ולא היה מת על הצלב, אף אחד לא היה מקבל את מחילת החטאים. למרבה המזל, ישוע הוטבל ועשה את הקורבן המוחלט בשבילנו. למרות שיש לנו חסרונות ואנו עלולים לשגות, אנו יכולים לקבל את רוח הקודש על ידי האמונה בטבילתו ודמו על הצלב.
האנשים אשר מאמינים בטבילת ישוע ומותו על הצלב, יכולים להתקרב לאלוהים, להתפלל אליו ולהללו. עתה אנו מסוגלים להלל את אלוהים ולעבוד אותו כיוון שהפכנו לילדיו. זה חסדו וברכתו של אלוהים. בשורת טבילת ישוע ודמו על הצלב, היא באמת נפלאה. אנו כולנו יכולים להשיג גאולה ואת שכינתה של רוח הקודש על ידי האמונה בבשורה היפה הזו.