1-32. בְּהֵתֵאֵם לְטַעֲנָתְךָ, אִם אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁיֵשׁוּעַ כְּבָר בִּטֵּל אֶת כָּל חֲטָאֵי הֶעָבָר, הַהֹוֶה וְהֶעָתִיד שֶׁלָנוּ; כֵּיצַד יֵרָאֶה עָתִידוֹ שֶׁל אָדָם אִם הוּא יַמְשִׁיךְ לַחֲטֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲמִין שֶׁכָּל חֲטָאָיו נִשְׁטְפוּ בִּגְלַל אֱמוּנָתוֹ בְּטְבִילָתוֹ וּבַצַלָב שֶׁל יֵשׁוּעַ? גַּם אִם אָדָם זֶה יַרְצַח אָדָם אַחֵר, הוּא יַחֲשֹׁב שֶׁנִּכְפַּר לוֹ גַּם עַל חֵטְא כָּזֶה עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ. לָכֵן, הוּא יַמְשִׁיךְ לַחֲטֹא בְּלִי היסוס עַל סְמַךְ הֶאֱמוּנָה שֶׁיֵשׁוּעַ כבר הֵסִיר גַּם אֶת הַחֲטָאִים שֶׁיַּעֲשֶׂה בֶּעָתִיד. נָא הֲסַבֵּר לִי עַל דְּבָרִים אֵלֶּה.