בשל נגיף הקורונה ושיבושים בשירות הדואר הבינלאומי
השענו זמנית את שירות הספרים החינמיים המודפסים שלנו.
השענו זמנית את שירות הספרים החינמיים המודפסים שלנו.
עקב מצב זה איננו יכולים לשלוח לך את הספרים כרגע.
אנא התפלל שמגפה זו תסתיים בקרוב ושירות הדואר יחודש.
אנא התפלל שמגפה זו תסתיים בקרוב ושירות הדואר יחודש.
כיור הנחושת
דרשות קשורות
• האמונה הנגלית בכיור (שמות 30:17-21)
(שמות 30:17-21)
"וידבר יהוה אל משה לאמר. ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה ונתת אותו בין אוהל מועד ובין המזבח ונתת שמה מים. ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. בבואם אל אוהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת ולהקטיר אישה ליהוה. ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והייתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם."
הכיור בחצר המשכן
החומר: נחושת, היה תמיד מלא במים.
המשמעות הרוחנית: משמעות הנחושת היא השפיטה על כל החטאים של בני האדם. כדי לשאת את כל ההרשעות על חטאי בני האדם, ישוע לקח את חטאי העולם על עצמו כשהוטבל על ידי יוחנן. לפיכך, משמעות הכיור היא שאנו יכולים להישטף מכל חטאינו על ידי האמונה שכל החטאים הללו שלנו הועברו על ישוע עם טבילתו.
גם הכהנים אשר שירתו במשכן שטפו את ידיהם ורגליהם בכיור לפני שנכנסו למשכן, ועל ידי כך מנעו את מיתתם. הנחושת היא הדין על כל החטאים, ומי הכיור הם הטבילה שישוע קיבל מיוחנן ואשר באמצעותה הוא לקח את חטאי כל העולם על עצמו. במילים אחרות, הכיור אומר לנו שישוע קיבל את כל החטאים אשר הועברו עליו ונשא את ההרשעות על חטאים אלה. משמעות המים אשר בכיור, היא בברית הישנה, חוט התכלת אשר במשכן, ובברית החדשה, הטבילה אשר ישוע קיבל מיוחנן (מתי 3:15, הראשונה לפטרוס 3:21).
הכיור נוגע לטבילתו של ישוע, וזהו המקום בו אנו מאמתים את אמונתנו בעובדה שישוע נשא את כל חטאינו, כולל חטאינו היומיומיים ושטף אותם אחת ולתמיד באמצעות הטבילה אשר קיבל מיוחנן המטביל לפני יותר מ 2000 שנה.
ישנם צדיקים בעולם הזה אשר נולדו מחדש על ידי האמונה בבשורת המים והרוח. הם אלה אשר קיבלו את מחילת חטאיהם על ידי האמונה שכל חטאיהם נמחלו על ידי מעשיו של ישוע אשר נראים בתכלת, ארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים. בכל אופן, אפילו הצדיקים אשר קיבלו את מחילת חטאיהם אינם מושלמים בבשרם ואינם יכולים שלא לחטוא כל יום, וחטאים כאלה נקראים חטאי היומיום. המקום אשר אליו הצדיקים שקיבלו את מחילת חטאיהם באים לפתור את בעיית חטאי היומיום שלהם הוא היכן אם לא לכיור הזה. כל פעם שהצדיקים חוטאים את חטאי היומיום, הם באים אל הכיור אשר בחצר המשכן ושוטפים את ידיהם ואת רגליהם ועל ידי כך הם יכולים לאמת את העובדה שישוע כבר מחל על כל חטאי היומיום שלהם גם על ידי האמונה בדברו הכתוב של אלוהים.
בתנ"ך, המים לפעמים מסמלים גם את דבר האלוהים, אך המשמעות החשובה ביותר של המים היא טבילתו של ישוע. אל האפסיים 5:26 אומר, "למען קדשה בדברו אחרי אשר טיהרה ברחיצת המים", ויוחנן 15:3 אומר, "אתם כעת מטוהרים בעבור דברי אשר דברתי אליכם." הכיור מאפשר לצדיקים הקדושים להחזיק בהוכחה שישוע מחל על כל חטאיהם עם המים ואין זה משנה עד כמה לא מושלם יהיה בשרם.
הראשונה לפטרוס 3:21 ו 22 אומר, "וזה הוא אות הטבילה אשר תושיע גם אותנו לא בהסיר טינוף הבשר כי אם בשאול לנו מאת האלוהים רוח שלמה על ידי הקמת ישוע המשיח. אשר הוא לימין אלוהים אחרי אשר עבר השמימה ויכנעו לפניו המלאכים והרשיות והגבורות." בדיוק לפני פסוק זה פטרוס הסביר את המשמעות הרוחנית של המים בימי נוח. אף על פי שנוח הזהיר את החוטאים, הנשמות היו כלואות בחטא. במילים אחרות, מהמבול אשר ניקה את כל הזוהמה של העולם הראשון, רק שמונה נושעו באמצעות המים. מי המבול בזמן ההוא השמידו את כל אלה אשר מעולם לא האמינו בדבר האלוהים. ועתה, פטרוס תימצת מהמקרה של המבול שטבילתו של ישוע היא האות של המים האלה. לפיכך, הכיור הוא המקום שבו אנו מאמתים את ישועתנו פעם נוספת לפני אלוהים גם כאשר אנו נושעים וגם לאחר מכן.
הקדושים אשר נושעו מחטאיהם על ידי האמונה מתכסים בחסדו של אלוהים על ידי האמונה במי הכיור (טבילת ישוע), נחושת (משפט האלוהים על כל החטאים), ושישוע הושיע אותם מכל חטאיהם. אפילו שאנו כה מלאים בחולשות וחסרונות שאיננו יכולים אפילו להכיר בעצמנו כצדיקים, אנו יכולים לאמת בבטחה שאנו צדיקים לחלוטין על ידי אמונתנו בשנית בטבילתו של ישוע (נשיאת החטאים, מים) ושפיכת דמו על הצלב (הרשעת החטאים, נחושת). מכיוון שאנו מאמינים בדבר האלוהים אשר הושיע אותנו כבר מכל החטאים ומההרשעות על חטאים אלה, אנו יכולים תמיד להיות צדיקים חפי חטא.
דבר אלוהים אשר אנו מאמינים בו אומר לנו שישוע המשיח לקח את חטאינו על עצמו באמצעות הטבלתו בידי יוחנן, שפך את דמו על הצלב כדי לשאת את כל ההרשעות של החטאים במקומנו, ועל ידי כך הושיע אותנו לחלוטין מחטאינו. אלוהים שם את הכיור בחצר המשכן כדי שנאמת עם אמונתנו שאנו, לא משנה מה הנסיבות שלא יהיו, אלה אשר נושענו בשלמות מכל חטאינו.
?האם נגאלת לנצח מכל חטאי היומיום שלך
בשעת הסעודה האחרונה, לאחר שחלק את לחם הפסח ואת השתיה עם תלמידיו ולפני שמת על הצלב, ישוע רצה לשטוף את רגלי פטרוס ושאר התלמידים עם מים. מכיוון שישוע לקח כבר את כל חטאי תלמידיו באמצעות הטבילה אשר הוא קיבל מיוחנן, הוא רצה ללמדם את האמת של הכיור. ישוע אמר להם שלאחר שהוא הוטבל, הוא, כשה הפסח, ישלם את המחיר (המוות) של החטאים כשהוא ייתלה על העץ. לפיכך, למרות שתריסר תלמידיו של ישוע נשארו לא מושלמים, הם לעולם לא יהפכו שוב לחוטאים.
באותו אופן, העובדה שישוע שטף את רגליהם מאשרת את מה שמעיד דבר האמת – שישוע שטף כבר את כל חטאי העולם. כך יכלו התלמידים ללמד תמיד את אנשי העולם שישוע הוא המשיח ולהפיץ את בשורת המים והרוח אשר הוא כבר ביצע (אל העברים 20-10:1). כך מאפשר הכיור לצדיקים אשר נושעו מכל חטאיהם על ידי האמונה באמת לזכור את טבילתו של ישוע. הוא גם נותן להם את ההכרה בישועה שאלוהים בעצמו גאל אותם.
התנ"ך לא רשם את מידתו של הכיור
בעוד שהמידות של כל הדברים אשר במשכן רשומות, המידה של הכיור אינה רשומה. זה מראה לנו את העובדה שזה שישוע בן האלוהים לקח את חטאינו על עצמו עם טבילתו, זה דבר נפלא לאין שיעור. זה גם אומר לנו שאהבתו של ישוע אשר הושיע אותנו מכל חטאינו ומהרשעותינו היא אינה מוגבלת. הכיור מראה על אהבתו הנפלאה של אלוהים אשר היא ללא גבול. בני האדם מיועדים להמשיך לחטוא כל זמן שהם חיים. אך בלקיחתו את כל החטאים על עצמו באמצעות טבילתו אשר קיבל מיוחנן, ועל ידי צליבתו ושפיכת דמו על הצלב, ישוע מחק את כל חטאינו לנצח.
הכיור נעשה על ידי המסת מראות הנחושת של הנשים אשר שירתו במשכן (שמות 38:8). המשמעות של זה היא שדבר אלוהים זוהר באור הישועה על החוטאים ומסלק את החשיכה שלהם. אנו חייבים להבין שאלוהנו עשה את הכיור כך שהוא בעצמו יוכל לשטוף את חטאינו. דבר האמת הזה האיר את האור על חטאי האנשים אשר הסתתרו עמוק בליבם, שטף את חטאיהם לעד, נתן להם את מחילת החטאים, ועל ידי כך הפך אותם לצדיקים. במילים אחרות, תפקידו של הכיור הוא להעיד בבירור על האמת שישוע המשיח הושיע אותנו החוטאים לחלוטין עם דבר האלוהים.
גם הכיור היה עשוי מנחושת
האם אתה יודע מהי משמעות הנחושת אשר שימשה לעשית הכיור? הנחושת היא מה אם לא המשפט על החטאים שעלינו לעמוד בפניו. כדי לדייק יותר, היא אומרת לנו שישוע נשא את כל חטאינו על הצלב עם טבילתו והורשע במקומנו. אנו אלה למעשה אשר היינו אמורים להיות מורשעים על חטאינו, אך באמצעות מי הכיור, אנו יכולים לאמת פעם נוספת שכל חטאינו נשטפו באופן נקי. אלה אשר מאמינים בכך נהפכים לכאלה אשר נשפטו באמצעות אמונתם ועל ידי כך הם לא יעמדו יותר למשפט.
הכיור המלא במים אומר לנו, "באמצעות התכלת, הארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים ישוע כבר ניקה את חטאיכם והושיע אותכם לחלוטין מחטאיכם. הוא עשה אותכם לנקיים." הכיור, במילים אחרות, הוא הוכחה מפורשת לצדיקים אשר קיבלו את מחילת החטאים שהם נשטפו מחטאיהם ונושעו.
משמעות מזבח העולה הוא הדין על החטאים, בעוד שהכיור קשור מתוך חומרי המשכן אל חוט התכלת שאומר לנו שישוע לקח את חטאינו על עצמו עם טבילתו בברית החדשה.
אנו יכולים להיכנס אל הקודש רק כאשר אנו פותחים ונכנסים אל שער חצר המשכן, עוברים על יד מזבח העולה, ואז עוברים ליד הכיור אשר בא לאחריו. אלה אשר יכולים להיכנס אל המשכן היכן שאלוהים שוכן הם רק אלה אשר הלכו בבירור דרך מזבח העולה והכיור באמונה. רק אלה אשר קיבלו את מחילת החטאים על ידי האמונה באמת של הכיור בחצר החיצונית של המשכן, יכולים להיכנס אל הקודש.
כאשר מישהו מנסה להיכנס אל הקודש בכוחות עצמו, אש תצא מהקודש ותאכל את האיש ההוא. אפילו בניו של אהרן לא היו יוצאים מן הכלל ולמעשה כמה מהם מתו כתוצאה מכך (ויקרא 2-10:1). אלה אשר אינם מכירים את צדקת האלוהים אשר נשאה את כל החטאים ואת המשפט ומתעלמים מהאמת הזו, יוצאו להורג בגלל חטאיהם. האנשים אשר מנסים להיכנס למלכות האלוהים על ידי האמונה במחשבותיהם במקום להאמין בישועת החטאים שלו המתוכננת היטב, ללא ספק יעמדו לדין של אש על חטאיהם. בגלל המשפט הבלתי נמנע על חטאיהם, כל מה שמחכה להם כתוצאה מכך זה רק גיהינום.
ישוע השלים את ישועתנו מהחטאים על ידי התכלת, הארגמן חוט השני וחוטי הפשתן השזורים כדי שנהיה מסוגלים להיכנס אל הקודש. על ידי האמונה באמת הזו אנו כולנו נושענו מחטאינו. אלוהים קבע את תוכניתו להושיע את בני האדם מחטאיהם אפילו עוד לפני הבריאה, ונתן לנו לדעת את רצונו בפירוט באמצעות האמת של חוט התכלת, (טבילת ישוע), חוט השני (מות ישוע על הצלב), וחוט הארגמן, (אלוהים הפך לאדם) בתנ"ך. בהתאם לתוכנית זו, הוא אכן הושיע את כל החוטאים מחטאיהם ומעוולותיהם באמצעות מעשיו של ישוע הנראים בחוט התכלת, הארגמן וחוט השני.
הראשונה ליוחנן 5:4 אומר, "ואמונתנו הניצחון המנצח את העולם," ופסוק 10 שלאחריו אומר, "המאמין בבן האלוהים יש לו את העדות בנפשו." מהי העדות על הישועה? בשורת האמת אשר נתנה לנו את ישועתנו באמצעות המים, הדם והרוח היא העדות על אמונתנו בבן האלוהים (הראשונה ליוחנן 8-5:6). במילים אחרות, רק בשורת המים והרוח אשר אנו מאמינים בה היא ההוכחה שאלוהים שטף אותנו מכל חטאינו ועשה אותנו לעמו שלו. הדרך היחידה בשבילנו להיוושע מכל חטאינו, להיכנס אל הקודש, להיות ניזונים מלחם החיים אשר ניתן על ידי אלוהים ולחיות בחסדו, היא לא להאמין בשום דבר אחר מלבד בשורת המים והרוח. על ידי האמונה בבשורת המים והרוח אשר ניקתה אותנו מחטאינו, אנו חייבים עתה להיוושע ולחיות את חיי האמונה שלנו בכך שנתאחד עם קהל האלוהים.
על ידי האמת של בשורת המים והרוח, אנו יכולים להיות ניזונים מדבר אלוהים בקהלו, להתאחד עימו, ולחיות כצדיקים אשר תפילותיהם נשמעים על ידי אלוהים. כאשר אנו מאמינים באמת הזו, אנו יכולים להפוך לצדיקים אשר יש להם את האמונה בתכלת, ארגמן וחוט השני, ואשר מתכסים בחסדו של אלוהים בנוכחותו. חיי האמונה אשר יכולים להיות מנוהלים רק על ידי אנשי האלוהים באים אך ורק על ידי האמונה במים בדם וברוח. אנו יכולים להיוושע מכל חטאינו על ידי האמונה בליבנו בטבילתו של ישוע, שפיכת דמו ומותו, ושישוע הוא האלוהים בעצמו. האמונה אשר מאפשרת לך לחיות בקהלו של אלוהים היא האמונה בתכלת, ארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים.
בימים אלה הרבה אנשים אומרים, "כל מה שעלינו לעשות זה רק להאמין בישוע; למה להיות מוטרדים מכל המורכבות הזו? הבה לא נבזבז את זמננו בדיבורים חסרי תועלת ורק נאמין במה שאנו חושבים שהוא ראוי." יכול להיות שלאנשים כאלה אנו נראים רק כעושי צרות בנצרות, אך מה שברור לחלוטין זה שאם האדם מאמין בישוע מבלי שקיבל את מחילת החטאים, הוא חייב לעמוד בפני הרשעה נצחית. לא להאמין לגמרי בבשורת המים, הדם והרוח זוהי אמונה שקרית וקלוקלת. זה למעשה לא להאמין בישוע כמושיענו.
אם אני, כדי לזכות באהדתו של אדם זר מסוים, הייתי מתעקש בעיוורון ואומר לאדם הזר הזה, "אני מאמין בך," האם אדם זה ישתכנע, "אדם זה באמת מאמין בי," וישמח על כך? ההיפך הוא הנכון, קרוב לוודאי שהוא יגיד, "האם אתה מכיר אותי? אני לא חושב שאני מכיר אותך." אם אגיד לו שוב, "אך בכל אופן אני מאמין בך," ואסתכל עליו בעיניים רציניות בנסיון לגרום לו להרגיש יותר טוב, האם אז הוא יהיה שמח על כך? יותר סביר להניח שהוא יראה אותי רק כחנפן ללא עמוד שידרה אשר מנסה לקרוא את מחשבותיו ולזכות באהדתו.
גם אלוהים אינו שבע רצון מאנשים אשר מאמינים בו בצורה עיוורת. כאשר אנו אומרים, "אני מאמין באלוהים אני מאמין בישוע שהוא מושיע החוטאים," אנו חייבים להצהיר על אמונתנו בו לאחר שאנו יודעים ומאמינים כיצד ישוע טיפל בעוולותיהם של החוטאים. אם אנו מאמינים בצורה נמהרת או בעיוורון כאילו אין לנו שום אופי, לעולם לא נוכל להיוושע. אנו ניוושע רק כאשר נדע קודם בבירור כיצד ישוע גרם לחטאינו להיעלם. כאשר אנו אומרים שאנו מאמינים במישהו, אנו נותנים את בטחוננו באדם הזה כיוון שאנו מכירים אותו היטב ומחשיבים את האדם הזה כאמין. כשאנו נותנים את מבטחנו באדם אשר אנו לא מכירים היטב המשמעות היא שאנו משקרים או שוטים המצפים לבגידה. לפיכך, כאשר אנו מתימרים להאמין בישוע, אנו חייבים לדעת בדיוק כיצד ישוע גרם לכל חטאינו להיעלם. רק אז לא נינטש על ידי אדוננו ברגע האחרון וניכנס לגן עדן כילדים הנולדים מחדש של אלוהים.
האמונה האמיתית אשר מובילה אותנו לגן עדן היא האמונה בתכלת, ארגמן, וחוט השני. במילים אחרות, האמונה האמיתית היא האמונה בבשורת המים והרוח אשר הושיעה אותנו באמצעות המים (טבילת ישוע), הדם (מות ישוע), ורוח הקודש (ישוע הוא האלוהים). אנו חייבים פשוט לדעת עד כמה גדול חסדו של אדוננו אשר הושיע אותנו ולהאמין בו, כיוון שהאמונה באמת הזו תוביל אותנו לתשועתנו.
הקביעה אם אמונתו של האדם שלמה או לא נקבעת פשוט על פי אם האדם יודע את האמת או לא. אתה תוכל להאמין בישוע כמושיעך רק כאשר תאמין בבשורת המים והרוח בליבך. ואמונה זו בישוע כמושיענו, אשר הביא לנו את מחילת החטאים באמצעות בשורת המים והרוח, היא האמונה האמיתית אשר הושיעה אותנו מכל חטאינו.
הכיור הוא אישור על הישועה אשר מחלה על כל חטאינו
הכיור היה מלא במים. הוא היה ממוקם ממש לפני הקודש. הכיור הוא המקום אשר אנו מזכירים לעצמנו שקיבלנו את מחילת החטאים, ומאשרים את קבלתה באמונה. זהו אישור העובדה שאלוהים ניקה את כל החטאים מהמאמינים. בדיוק כפי שהכהנים אשר שירתו בקודש שטפו את ידיהם ואת רגליהם בכיור כל פעם שהם התלכלכו, גם אלה אשר קיבלו את מחילת החטאים, כל פעם שהם חוטאים, שוטפים חטאים שכאלה על ידי שמזכירים לעצמם ומאשרים פעם נוספת, באמצעות דבר האלוהים, שישוע גם כבר מחק את כל חטאיהם אשר לכלכו אותם וגם כיפר עליהם כאשר נדון למוות באופן ייצוגי.
אנו מתלכלכים כיוון שאיננו יכולים שלא להמשיך לחטוא כאשר אנו חיים בעולם הזה. אם כן עם מה עלינו לנקות את כל החטאים אשר מלכלכים אותנו? אנו שוטפים אותם על ידי האמונה שישוע המשיח, מלך המלכים, בא אל האדמה הזו לפני יותר מ 2000 שנה בגוף אדם כדי להושיע את החוטאים, לקח את חטאיהם על עצמו באמצעות טבילתו, שפך את דמו על הצלב, ועל ידי כך נמחל לחוטאים על כל חטאיהם. אנו יכולים לקבל את מחילת החטאים ולשטוף גם את כל חטאי היומיום שלנו רק כאשר נאמין באמת שישוע לקח את כל החטאים על עצמו כשהוטבל. אנו יכולים להתנקות מחטאי היומיום שלנו, במילים אחרות, רק כאשר נאמין באמת הזו שאלוהים כבר שטף את כל חטאינו באמצעות התכלת, הארגמן וחוט השני.
חייבת להיות לנו אמונה אשר יודעת ומאמינה באמת של הכיור
ללא אמונה בכיור, לעולם לא נוכל להיכנס אל הקודש היכן שאלוהים שוכן. מעשינו אינם יכולים להיות תמיד מושלמים. כיוון שיש לנו חסרונות, אנו חוטאים לפעמים. אך הישועה שאלוהים נתן לנו היא למרות הכל מושלמת כיוון שדבר האלוהים הוא מושלם. כיוון שאלוהים שטף את חסרונותינו עם ישועתו המושלמת, אנו יכולים להיכנס באומץ על ידי האמונה אל הקודש. אלה אשר אינם עוברים דרך הכיור לא יוכלו לעולם להיכנס אל הקודש. אנו נעשינו ראויים להיכנס אל הקודש על ידי אמונתנו באמת שישוע בא אל האדמה הזו לפני 2000 שנה ומחק את כל חטאי העולם עם בשורת המים, הדם והרוח אשר נובאה באמצעות התכלת, הארגמן וחוט השני. ללא האמונה שישוע כבר מחק את כל חטאינו ועשה אותנו לחפי חטא, איננו יכולים להיכנס אל הקודש.
כפי שאיננו יכולים להיכנס למקדש האלוהים מבלי להאמין בתכלת, ארגמן וחוט השני, אם לא נאמין בבשורת המים והרוח, לא נוכל להנות מהברכה של ההליכה הלאה אל כסא הכבוד של חסד האלוהים על ידי האמונה בדברו בקהלו, ולא להתפלל אליו, לקבל את חסדו ולחיות עם הקדושים ועם משרתיו. אנו יכולים לחיות את חיינו בקהל האלוהים עם חברינו המאמינים, לשמוע ולהאמין בדברו ולהתפלל אליו, רק כאשר אנו מאמינים שאלוהים כבר הושיע אותנו מכל חטאינו באמצעות התכלת, הארגמן וחוט השני.
הכיור הוא האישור האחרון של ישועתנו מהחטאים. אלוהים מיקם את הכיור ממש לפני הקודש ומילא אותו במים על מנת לתת את האישור על האמונה לאלה אשר מאמינים בבשורת מחילת החטאים. כיור זה מנקה את מצפונם המלוכלך של הצדיקים אשר מאמינים.
הבה נקרא הראשונה ליוחנן 2-2:1, "בני הנני כותב אליכם את זאת לבלתי תחטאו ואם יחטא איש יש לנו מליץ לפני אבינו ישוע המשיח הצדיק. והוא כפרה על חטאותינו ולא על חטאותינו לבד כי גם על חטאות העולם." אמן.
אם נחטא, יש לנו מליץ לפני האב, ישוע המשיח הצדיק. ישוע שטף באופן נקי את ליבם המלוכלך של הצדיקים עם המים. יום לפני שהוא נצלב, בשעת הסעודה האחרונה ישוע אסף את תלמידיו ביחד, יצק מים לכיור והחל לשטוף את רגליהם. "כאשר הוטבלתי נשאתי את כל חטאיכם כולל אפילו החטאים אשר תעשו לאחר מכן ואני אורשע על הצלב במקומכם. גם לקחתי אפילו את חטאי העתיד על עצמי ומחקתי אותם. הפכתי למושיעכם.
כדי להגיד את זה ישוע שטף את רגליהם של התלמידים בשעת הארוחה האחרונה. לפטרוס אשר סירב שרגליו יישטפו על ידי ישוע הוא אמר, "את אשר אני עושה אינך יודע כעת ואחרי כן תדע" (יוחנן 13:7). ישוע רצה להפוך למושיע המושלם של אלה אשר מאמינים באמת בבשורת המים והרוח. לאלה אשר מאמינים בתכלת, ארגמן, וחוט השני, ישוע הפך למושיעם הנצחי.
תכלית הכיור
הכיור שימש לשטיפת הלכלוך של הכהנים כאשר הם עבדו במשכן והעלו עולות לאלוהים. היה צורך לשטוף את הזוהמה אשר הייתה לכהנים כתוצאה משחיטת קורבן העולה, הוצאת דמו, וחתיכתו לחתיכות כדי לתת לאלוהים את הקורבן אשר יכפר על חטאי בני ישראל. כאשר הכהנים התלכלכו כאשר הקריבו קורבנות, היה עליהם להישטף במים והכיור היה המקום שבו כל הלכלוך הזה נשטף.
כל פעם שאנו חוטאים, בין אם אנו חוטאים מבחינה רוחנית או עם בשרנו ובין אם אנו מתלכלכים על ידי הפרת מצוותיו של אלוהים, אנו חייבים לשטוף את כל הלכלוך שלנו עם מי הכיור האלה. כאשר גופם של הכהנים נגע במשהו לא נקי או מזוהם, היה עליהם לשטוף את החלקים המלוכלכים בגופם עם מים, בין אם הם רצו או לא.
באותו אופן, כל פעם שאלה אשר מאמינים באלוהים יוצרים מגע עם משהו לא נקי או מלוכלך, מי הכיור משמשים לשטיפת כל סוגי הלכלוך הזה. בקיצור, מי הכיור שימשו לשטיפת הלכלוך של הנולדים מחדש. כשלעצמו, הכיור מכיל את רחמנותו של אלוהים. הכיור, אין משמעותו שאנו יכולים לבחור אם להאמין בו או לא, אלא הוא פריט הכרחי בהחלט ונחוץ לאלה אשר מאמינים בישוע.
אלוהים קבע את גודלם של כל הפריטים במשכן וציין כמה אמות עליהם להיות בגובה, באורך וברוחב. אך הוא לא ציין את גודלו של הכיור. זהו דבר האופייני רק לכיור. זה מראה על האהבה האינסופית שהמשיח העניק לנו, אנו אשר מבצעים כל יום חטאים. באהבה הזו של המשיח נמצאת טבילתו, צורת הנחת הידיים אשר שטפה את כל חטאינו. מכיוון שהרבה מים היו נחוצים לכהנים כאשר הם התלכלכו כשביצעו את תפקידם, הכיור היה תמיד צריך להיות מלא במים. כך שגודלו של הכיור היה תלוי בצורך זה. כיוון שהכיור היה עשוי מנחושת, כל פעם שהכהנים נשטפו במימיו, הם חשבו על הדין של החטאים.
הכהנים אשר שירתו במקדש היו חייבים תמיד לשטוף את כל הלכלוך של ידיהם ורגליהם עם מי הכיור. אם הנחושת מראה על דין האלוהים, המים מראים על שטיפת החטאים. אל העברים 10:22 אומר, "רחוצי בשר במים טהורים," ואל טיטוס 3:5 אומר, "על ידי טבילת התולדה השניה וחידוש רוח הקודש." בדומה לפסוקים אלה, גם דבר הברית החדשה אומר לנו הרבה על שטיפת הלכלוך עם מי הטבילה.
אם הכהנים שטפו את כל הלכלוך שלהם אשר הצטבר בחייהם עם מי הכיור, אנו הנוצרים הנולדים מחדש של היום, יכולים לשטוף את כל חטאי היומיום שלנו אשר התבצעו במשך חיינו על ידי האמונה בטבילתו של ישוע. מי הכיור של הברית הישנה מראים לנו שהמשיח בא אל האדמה הזו ושטף את כל חטאי העולם עם הטבילה אשר הוא קיבל מיוחנן.
באמצעות התנ"ך, אלוהים אומר לנו שלא רק החטאים אשר התבצעו על ידי בני ישראל, אלא גם חטאי היומיום אשר התבצעו על ידי כל האנשים במשך כל ההיסטוריה האנושית, הועברו כולם על ישוע עם הטבילה אשר הוא קיבל מיוחנן. כאשר ישוע הוטבל על ידי יוחנן, הוא אמר במתי 3:15, "הניחה לי כי נאווה לשנינו למלא כל הצדקה." בקבלת טבילתו, אותה צורה של הנחת הידיים, מיוחנן נציגם של בני האדם, ישוע קיבל את כל חטאי בני האדם על גופו.
לכן, על ידי האמונה בעובדה שכל חטאינו הועברו על ישוע המשיח באמצעות טבילתו, כולנו יכולים להישטף מכל החטאים המלוכלכים של ליבנו. מכיוון שכבר העברנו את כל חטאינו על ישוע על ידי האמונה באמת הזו, כל מה שעלינו לעשות זה רק להאמין שבן האלוהים נשא את חטאי העולם אל הצלב, נצלב, שפך את דמו, הפך לקורבן העולה של כל בני האדם, ועל ידי כך גאל את כולנו מכל חטאינו. האם אתה מאמין בזה בליבך? אלה אשר מאמינים באמת שהמשיח הפך לקורבן העולה הנצחי שלנו, נושעים לנצח.
גם בעיית חטאי היומיום יכולה להיפתר על ידי האמונה בטבילתו של ישוע
האם התנ"ך אומר לנו כיצד אנו יכולים לשטוף את כל חטאי היומיום שלנו? כפי שבברית הישנה הכהנים שטפו את הלכלוך שלהם עם מי הכיור, בברית החדשה, אנו יכולים לקבל את מחילת חטאי היומיום שלנו על ידי האמונה שישוע מילא את צדקת האלוהים על ידי שלקח את חטאי העולם על עצמו באמצעות טבילתו אשר קיבל מיוחנן. בסופו של דבר, כל החטאים נשטפו על ידי האמונה באמת הזו.
כאשר בני ישראל נתנו את קורבן החטא לאלוהים, הם הביאו למשכן חיית קורבן ללא פגם כמו כבש או עז, התוודו על חטאיהם והעבירו את כולם על הקורבן על ידי ששמו את ידיהם על ראשו והרגו את קורבן העולה הזה אשר קיבל את חטאיהם. לאחר מכן הם שחטו את גרונו, הוציאו את דמו, שמו את הדם על קרנות מזבח העולה ושפכו את הנותר על הקרקע (ויקרא 4). אפילו חטאי השנה שלהם נמחלו כולם מיד על ידי האמונה באמצעות קורבן החטא של יום הכיפורים (ויקרא 16). בסופו של דבר, אנו קיבלנו את מחילת החטאים באותה דרך כמו קורבן החטא של הברית הישנה – כלומר, על ידי האמונה בטבילתו של המשיח אשר בא כדי למחוק את חטאינו ובדם שעל הצלב.
הנחת הידיים של הברית הישנה היא אותו דבר כמו הטבילה אשר ישוע קיבל בברית החדשה. משיחנו טיפל ושטף את כל חטאינו כשהוטבל על ידי יוחנן ונצלב. כאשר על ידי עבודתו של המשיח בטבילתו ודמו על הצלב אלוהים הושיע אותנו באופן מושלם מכל חטאינו, מה נשאר לנו עוד לעשות כדי להימחל מחטאינו? מה שאנו חייבים לזכור ולהאמין שאפילו אם אנו חוטאים כל יום בחיינו בגלל חולשותינו, כל החטאים האלה כבר נשטפו על ידי ישוע המשיח אשר בא במים ובדם. אף על פי שאנו מאמינים באלוהים, בגלל חסרונותינו, אנו עדיין נכשלים בחולשותינו ובחסרונותינו. אך אלוהינו אשר יודע את כל זה, הושיע אותנו על ידי ששלח את המשיח אל האדמה הזו, גרם לו לקחת את חטאי העולם על עצמו באמצעות טבילתו, והקריב אותו.
בהניחו את מזבח העולה ואת הכיור בחצר המשכן, אלוהים אפשר לנו לשטוף את כל חטאינו היומיומיים אשר נעשו כל יום לפני שאנו נכנסים אל המקדש, בית האלוהים. אך אין זה אומר שאנו אמורים לשטוף את חטאי היומיום שלנו עם תפילות תשובה יומיומיות. ההיפך הוא הנכון, אמונתנו בטבילתו של המשיח ובדמו על הצלב היא המנקה אותנו מכל חטאינו. אלוהים קבע שכאשר הצדיקים עושים טעויות ועושים חטאים ועוולות לאחר שהאמנו בישוע, הם צריכים להישטף מכל החטאים האלה על יד האמונה בטבילה שהמשיח, אדוני הכיור, קיבל.
הרבה אנשים נוטים להתייחס לנשיאת החטאים על ידי ישוע ושפיטתו על כל החטאים כאותו דבר, קושרים את שניהם בעיוורון לחבילה אחת. אך כיוון שאנו עושים חטאים יומיומיים על בסיס יומי בגלל חולשותינו, שטיפת החטאים והמשפט על החטאים חייבים להיות מופרדים לשניים. הטבילה אשר ישוע קיבל מיוחנן ומותו על הצלב היו כדי לשאת את כל חטאינו על עצמו, כדי שישפט על החטאים האלה, ולהושיע אותנו מהם באופן מושלם. באמונה זו, אנו יכולים לקבל כך את המשפט על חטאינו אחת ולתמיד. לפיכך, בעיית חטאי היומיום שלנו אשר אנו עושים כל יום חייבת להיפתר על ידי האמונה בטבילתו של המשיח. על ידי האיחוד בין שני המרכיבים הללו, הטבילה והצלב, הישועה היחידה והמושלמת הושלמה. זוהי האמת של מחילת החטאים. כל עוד זה נוגע לפתרון בעיית חטאינו, אנו חייבים לחשוב ולהאמין בזה על ידי הפרדת טבילת ישוע והצלב אחת מהשני.
כאשר הכהנים הרגו חיית קורבן במשכן, הם היו מגואלים בלכלוך ובדם שניתז. איננו יכולים להתחיל אפילו לדמיין עד כמה מלוכלכים הם היו. הכהנים היו צריכים לשטוף את כל הלכלוך הזה, אך אם לא היו מים בכיור אשר בחצר המשכן, הם לא היו מסוגלים לעשות את זה. לא משנה אם זה היה כהן גדול או כהן רגיל אשר היה צריך למחול על כל חטאי השנה, בלי לשטוף את הלכלוך שלו מיד עם מי הכיור, האדם הזה לא יכל שלא להמשיך להיות עדיין עם הלכלוך עליו.
אפילו אם היה על הכהן הגדול כל הזוהמה הזו, כיוון שהיה שם הכיור בחצר המשכן, הוא תמיד יכל להיות נקי. אפילו כאשר הכהן היה מוחל על כל חטאי השנה לחלוטין, זה עדיין היה על ידי שטיפת חטאי היומיום האלה שהאדם הזה התנקה. אלוהים קבע שהכהנים אשר נותנים לו את הקורבנות צריכים לשטוף את כל לכלוכם בכיור. אנו אם כן יכולים להבין מדוע אלוהים שם את הכיור בחצר המשכן. אנו יכולים גם לדעת מדוע הכיור הזה הושם בין מזבח העולה והמקדש.
?מדוע אנו זקוקים לכיור
האמת אשר נראית במשכן נגלית ביוחנן 13. במשך הפסח, לאחר שאכל את הסעודה האחרונה עם תלמידיו, ישוע החל לשטוף את רגליהם כשהוא מתחיל מפטרוס. כאשר ישוע ניסה לשטוף את רגליו, הוא ביקש מפטרוס לשים את רגליו כדי שהוא יוכל לשטוף אותם. בכל אופן פטרוס סירב כשהוא אומר, "אני צריך לשטוף את רגליך, כיצד אתה יכול, אדוני לשטוף את רגליי?"
פטרוס סירב כיוון שהוא חשב שאין זה הולם שהמורה ישטוף את רגליי תלמידו. "כיצד אני יכול להעיז לבקש ממורי לשטוף את רגליי? אינני יכול."
פטרוס המשיך לסרב לשירותו של ישוע. לדברים שישוע אמר לפטרוס כאן יש חשיבות גדולה.
"את אשר אני עושה אינך יודע כעת ואחרי כן תדע" (יוחנן 13:7). זה מה שישוע התכוון: "אינך יכול להבין עתה מדוע אני שוטף את רגליך. אך זה ללא ספק יהיה המפתח לפתרון בעיית חטאי היומיום שלך. אתה תעשה הרבה חטאים יומיומיים מעתה והלאה, אך כבר לקחתי את חטאי היומיום של העתיד שלך על עצמי, ובגלל חטאים אלה אני חייב עתה לשפוך את דמי על הצלב. לכן עליך לדעת ולהאמין שאני המשיח אשר לקח אפילו את חטאי היומיום שתעשה בעתיד."
בראשו של פטרוס, זה נראה פשוט לא מוסרי שהמשיח ישטוף את רגליו, וזוהי הסיבה שהוא סירב להישטף. אך ישוע אמר לפטרוס, "אתה תבין לאחר מכן," ושטף את רגליו.
"רק כאשר אשטוף את רגליך יוכל להיות לך קשר עימי. עתה אינך מבין מדוע אני שוטף את רגליך. אך לאחר מכן כשאני אצלב ואתרומם למלכות השמים אתה תדע מדוע שטפתי את רגליך. כיוון שאני המשיח שלך, נשאתי אפילו את חטאי העתיד שלך עם טבילתי, ועל ידי שאהפוך לקורבן העולה על חטאיך, אהפוך למושיעך."
כפי שאדוננו אמר, בזמן ההוא פטרוס לא הבין דבר מכל זה, אך לאחר התרוממותו של ישוע, הוא נוכח להבין זאת. ובאמת, זהו היה המאורע אשר שטף אף את חטאי היומיום שלו.
"כיוון שאינני יכול שלא לעשות חטאים יומיומיים בעולם, ישוע שטף את רגליי כדי שאאמין שהוא המשיח אשר לקח אף את חטאי היומיום האלה על עצמו עם הטבלתו על ידי יוחנן המטביל! טבילתו של המשיח טיפלה אפילו בחטאי היומיום של העתיד! ישוע לקח את כל החטאים האלה על עצמו עם טבילתו, נשא את החטאים האלה של העולם אל הצלב, ונשא את כל ההרשעות על החטאים האלה כשנצלב! ועל ידי שקם לתחייה מן המתים, הוא הושיע אותנו באמת ובשלמות מכל חטאינו!"
רק בזמן מאוחר יותר, לאחר שהוא בגד בישוע שלוש פעמים, פטרוס נכח להבין זאת ולהאמין בכך. זוהי הסיבה שהוא אמר בראשונה לפטרוס 3:21, "וזה הוא אות הטבילה אשר תושיע גם אותנו לא בהסיר טינוף הבשר כי אם בשאול לנו מאת האלוהים רוח שלמה על ידי הקמת ישוע המשיח." כאן, משמעות המילה "אות" היא "הדבר אשר מהווה אות או מזדהה עם סוג או סמל קודם כמו צורות בברית החדשה אשר יש להן את המקבילות בברית הישנה." לכן, הקונטקסט הקודם מצהיר בפירוש שטבילתו של ישוע היא האות של ה `מים` בברית הישנה.
בברית הישנה, כאשר קורבן החטא של יום הכיפורים ניתן לאלוהים כדי למחול על חטאי השנה, הכהן הגדול, הנציג של בני ישראל, היה צריך להניח את ידיו על ראש קורבן העולה ולהתוודות על חטאים אשר בני ישראל עשו כדי להעביר את חטאיהם על הקורבן. דרך זו של הנחת הידיים הייתה אותה תבנית כמו טבילתו של ישוע. בברית הישנה, קורבן העולה היה צריך לדמם למוות כיוון שהוא קיבל את כל חטאי בני ישראל אשר הועברו עליו. גרונו נשחט, ותוך זמן קצר הוא איבד את כל דמו. לאחר מכן הכהנים פשטו את עורו, חתכו אותו לחתיכות. והקריבו את בשרו לאלוהים על ידי ששרפו אותו באש.
המשיח, אשר הוא התמצית האמיתית של קורבן העולה של הברית הישנה, בא אל האדמה הזו, קיבל את חטאינו באמצעות הנחת הידיים, דימם על הצלב, ומת במקומנו. לכן היום, אתה ואני קיבלנו לחלוטין את מחילת חטאינו באמצעות טבילת ישוע ומותו על הצלב, ואנו חייבים לשטוף את גם את חטאי היומיום שלנו אשר נעשו בכל יום בחיינו באמונה שחטאים אלה כבר נוקו מאיתנו על ידי הטבילה שאדוננו קיבל, ועל ידי הדם שהוא שפך על הצלב. אנו חייבים לדעת את האמת הזו ולהאמין בה. אנו יכולים להיגאל מכל חטאי היומיום שלנו רק כאשר נאמין שישוע לקח את כל חטאינו על עצמו ושטף את כולם באמצעות טבילתו. במילים אחרות, כל פעם שאנו עושים חטאים יומיומיים, אנו חייבים לאשר את אמונתנו בבשורת המים והרוח. על ידי שאנו מהרהרים באמת שאפילו החטאים היומיומיים האלה כבר נשטפו על ידי ישוע עם טבילתו והצלב, בכל מקרה איננו יכולים לאבד את ישועתנו ואנו יכולים לשקם אותה מייד כל פעם שליבנו מותקף בתחושות אשמה.
כיוון שישוע כבר מחק אפילו את חטאי היומיום אשר נעשו על ידי הצדיקים אשר קיבלו את מחילת החטאים בחיי היומיום שלהם, אלוהים נתן להם את הכיור כך שצדיקים אלה, שמחילת חטאיהם באה על ידי המים הדם והרוח, יוכלו לשטוף את חטאי היומיום שלהם באמצעות אמונתם בבשורת המים והרוח.
זוהי הסיבה שאלוהים עשה את הכיור על יד שאסף והתיך את מראות היד אשר שימשו את הנשים ששירתו באוהל מועד, כיוון שהמראות האלה מספקות את ההשתקפות העצמית. כל פעם שאנו מבצעים חטא יומיומי ושוקעים בייאוש בגלל חולשותינו, אנו חייבים ללכת אל הכיור ולשטוף את ידינו ורגלנו. תפקידו של הכיור הוא להזכיר לנו שישוע לקח את חטאי בני האדם על עצמו אחת ולתמיד כאשר הוטבל על ידי יוחנן. כדי ללמד על האמת הזו את הצדיקים אשר קיבלו את מחילת החטאים, אדוננו גרם לבני ישראל לעשות את הכיור ממראות היד של הנשים הללו, למלאו במים, ואפשר לכהנים להתנקות מהלכלוך של ידיהם ורגליהם עם המים האלו.
אנו מאמינים שישוע הוא בן האלוהים, הבורא, והמושיע של בני האדם. ואנו חייבים לזכור שהמשיח בא אל האדמה הזו בגוף אדם וקיבל את כל חטאינו אשר הועברו על גופו באמצעות הטבילה אשר קיבל מיוחנן – כלומר, כל פעם שאנו עושים חטאים יומיומיים בעולם הזה, אנו חייבים לזכור אף יותר שהמשיח בא בגוף אדם, הוטבל ונצלב, ועל ידי כך מחק כבר את כל חטאינו.
אם לא נזכור זאת ונאמין בכך, אף על פי שקיבלנו את מחילת החטאים, אנו שוב נהיה כבולים לחטאי היומיום שלנו ונחזור בחזרה, לאישיותנו החוטאת. לפיכך, אנו חייבים להאמין כל יום שכל החטאים אשר עשינו בגלל חולשותינו וחסרונותינו כבר הועברו על ישוע באמצעות טבילתו. כל יום, אנו חייבים לזכור, להאמין שוב, ולאשר שהמשיח לקח את כל חטאינו על עצמו ושטף את כולם עם הטבלתו בידי יוחנן.
אין אף אחד על פני האדמה הזו אשר יכול לקבל את מחילת החטאים על ידי האמונה בישוע מבלי להאמין שהוא נשא את חטאי העולם כשהוטבל על ידי יוחנן וששפך את דמו. ואפילו אם האנשים מקבלים את מחילת החטאים, אין אף לא אדם אחד אשר לא עושה חטאים יומיומיים. לפיכך, ללא האמונה בטבילתו של ישוע, כולם היו מלאים בחטא, ורצונו של אלוהים לעולם לא היה ממלא את כולם. זוהי הסיבה שאלוהים נתן לנו את בנו, גרם לו להיטבל על ידי יוחנן, ונתן אותו על הצלב כדי שידמם.
אם אנו מאמינים בישוע המשיח כמשיחנו, אנו חייבים להאמין שכל חטאינו הועברו עליו באמצעות הטבלתו בידי יוחנן, ושהוא נשא את כל הרשעותינו על ידי שנשא את חטאי העולם אל הצלב, על ידי שנצלב ועל ידי ששפך את דמו על הצלב. אנו מקבלים את מחילת חטאינו על ידי האמונה בטבילתו של ישוע ודמו. כל חטאינו נעלמו על ידי האמונה באמת הזו. אנו הגענו אל הצדיקות על ידי האמונה בליבנו באהבתו של אלוהים. ליבנו עכשיו חף מחטא, נקי וללא רבב. אך ישנם עדיין חסרונות בבשרנו. זוהי הסיבה שעלינו לזכור כל יום את טבילתו של ישוע ותמיד להזכיר לעצמנו את האמת הזו. כל פעם שחולשותינו וחסרונותינו מתגלים, כל פעם שמחשבות רעות עולות ואנו מתלכלכים, וכל פעם שמעשינו אינם ישרים, אדוננו שבע רצון רק כאשר אנו זוכרים שישוע לקח את כל החטאים האלה על עצמו כאשר קיבל את טבילתו מיוחנן, ומנקים שוב את ליבנו על ידי האמונה באמת הזו.
כל פעם שאנו עושים חטאים, אנו קודם צריכים להודות בחטאינו לפני אלוהים. לאחר מכן אנו חייבים להאמין שוב שכל החטאים הללו כבר הועברו על ישוע באמצעות טבילתו. אנו, אשר התנקינו על ידי עבודת טבילתו של ישוע, חייבים להתנקות כל יום מחטאי היומיום שלנו על ידי האמונה בעבודה הזו. זוהי הסיבה שאנו בהחלט חייבים לזכור ולהאמין בעובדה שאנו יכולים להישטף מכל חטאינו באמצעות טבילתו של ישוע המשיח.
בדקנו עתה מדוע אלוהים שם את הכיור בין מזבח העולה לבין המשכן. אלוהים שם את הכיור בין מזבח העולה והמשכן כדי שבשעה שנלך לפניו, אנו נלך בגוף ובלב נקי. אפילו לאחר שהפכנו לצדיקים אשר קיבלו את מחילת החטאים המושלמת באמצעות טבילתו של ישוע והצלב, ליבנו עדיין נוטה להתלכלך כאשר אנו חוטאים, בין אם ברצון או שלא מרצון. זוהי הסיבה שאנו חייבים לנקות את הלכלוך הזה בכיור כאשר אנו עוברים את מזבח העולה והולכים לפני אלוהים. כיוון שאיננו יכולים ללכת לפני אלוהים אפילו אם יש לנו את הלכלוך הקטן ביותר, אלוהים שם את הכיור בין מזבח העולה והמשכן כך שנוכל להיכנס למקום הימצאו של אלוהים בנקיון, לאחר ששטפנו את עצמנו עם מי הכיור.
?איזה סוג של מצפון הוא מצפון טוב לפני האלוהים
גם הראשונה לפטרוס 3:21 מגדיר את טבילתו כ "בשאול לנו מאת האלוהים רוח שלמה." כאן, `רוח שלמה` היא זו המאמינה שישוע שטף את כל חטאי בני האדם, כולל כל החטאים היומיומיים אשר נעשו כל יום, עם הטבילה אשר קיבל מיוחנן המטביל בנהר הירדן. כדי לקחת את חטאינו על עצמו, אדוננו הוטבל על ידי יוחנן ועל ידי כך קיבל את כל חטאינו על גופו. כיוון שישוע נשא את כל חטאינו על גופו, היה עליו למות על הצלב. אם נתעלם ולא נאמין במה שהוא עשה, מצפוננו יכול להיות רק רע. זוהי הסיבה שאנו חייבים להאמין בטבילתו. חייב להיות לנו מצפון טוב לפני אלוהים. למרות שיתכן שבבשרנו איננו יכולים לחיות 100 אחוז במושלמות, לפחות במצפוננו אנו חייבים שיהיה לנו מצפון טוב בעיניי האלוהים.
בערך לפני חצי מאה, כאשר קוריאה איבדה את הכל בהרס של מלחמת קוריאה, מבול של סיוע חוץ בא אל תוך המדינה כדי להקל על צרותיה. אף על פי שבתי היתומים היו צריכים לקבל עזרה שכזו ראשונים, במקום שינהגו כך, כמה אנשים חסרי מצפון העבירו את הכספים לכיסם ובנו לעצמם נכסים. לא היה להם מצפון. כאשר ארצות חוץ נתנו אבקת חלב, קמח, שמיכות, נעלים, בגדים ושאר סיוע, והמסייעים שלחו את הדברים הללו כדי שהאנשים הערומים והרעבים אשר חיו במצוקה גדולה יוכלו להתלבש ולאכול; כמעט שלא עלה על דעתם שכמה פקידי ציבור רשעים ונוכלים יטו את משלוח הסיוע הזה.
אנשים עם מצפון טוב היו מחלקים את זה בצורה הוגנת בין העניים. אלה אשר במקום לנצל את ההזדמנות כדי להטות את סיוע החוץ לבניית נכסיהם, חילקו את הסיוע לעניים המתים מרעב, לא היה להם במה להתבייש לפני אלוהים כיוון שהם חיו עם מצפון נקי. אך אלה אשר לא נהגו כך יואשמו על ידי מצפונם על זה שגנבו. כמובן שגנבים אלה יכולים עדיין להישטף מחטאיהם אם יחזרו ויאמינו בטבילת ישוע אפילו עתה.
כדי לקחת את חטאינו על עצמו וכדי למחוק את כל חטאי היומיום שלנו ישוע בא אל האדמה הזו והוטבל. כשהוטבל כך על ידי יוחנן, ישוע שטף את כל חטאינו אחת ולתמיד. ברצוני לגעור באלה אשר אינם מאמינים בטבילתו ולומר, "מה גורם לכם להיות כה גאים אם לא בטבילתו של ישוע? באיזה ביטחון אינכם מאמינים? האם אתם מספיק טובים להיכנס למלכות השמים ללא האמונה בטבילתו?"
אם ברצוננו להיות אנשים עם מצפון טוב, אנו חייבים לשטוף את כל חטאי היומיום שלנו עם הטבילה שישוע קיבל מיוחנן. כדי לעשות כן, אנו חייבים להאמין בליבנו שישוע לקח על עצמו את כל החטאים שאנו עשינו בזמן חיינו ושטף את כולם. זוהי הסיבה שישוע משיחנו הוטבל על ידי יוחנן לפני שהלך אל הצלב.
ישוע אמר לאשה אשר נתפסה בניאוף, "אינני מרשיעך וגם אינני שופטך." מדוע? כיוון שישוע לקח כבר גם את חטא הניאוף של האשה הזאת על עצמו וכיוון שישוע בעצמו ייקח את ההרשעה על חטא זה גם. הוא אמר, "אני הוא זה אשר יורשע על חטאיך, אך את תישטפי מכל חטאייך על ידי האמונה בטבילתי. לכן היוושעי מכל חטאייך על ידי האמונה בי. היוושעי גם מההרשעות על חטאייך על ידי האמונה, ותישטפי מכל חטאייך. התנקי מכל החטאים אשר על מצפונך ותשתי ממני את המים שיגרמו לך לא להיות צמאה שוב."
היום, אתה ואני מאמינים שישוע הוא האחד אשר הושיע אותנו מחטאינו. האם אתה באמת מאמין שישוע אכן לקח את חטאינו על עצמו עם טבילתו ושטף את כולם? אדוננו ניקה אותנו מחטאינו כשהוטבל. אנו יכולים ללכת עתה לאלוהים במצפון טוב. מדוע? כיוון שאדוננו לקח את כל חטאינו על עצמו ושטף את כולם כשהוטבל, נשא את החטאים הללו אל הצלב, הורשע במקומנו כשנצלב, וקם לתחיה מן המתים. לפני הרבה זמן, ישוע בא אל האדמה הזו ובמשך 33 שנות חייו, הוא לקח את כל חטאינו על עצמו ושטף את כולם עם טבילתו.
על ידי שלקח אפילו את כל חטאינו היומיומיים על עצמו ושטף את כולם, אדוננו אפשר לנו ללכת אל האלוהים, להיות צדיקים ולהישפט על כל חטאינו באמצעות קורבנו של ישוע המשיח. במילים אחרות, על ידי האמונה באדוננו, אנו יכולים לקרוא לאלוהים אבינו ולהתהלך בנוכחותו. לפיכך, אלה המאמינים בעבודות ישוע של המים, הדם והרוח, הם אלה אשר יש להם מצפון טוב. בניגוד לכך, ללא ספק מצפון רע הוא מצפון אשר אינו מאמין בפעולותיו הצדיקות של ישוע, טבילתו וצליבתו.
בימים אלה, הרבה אנשים אינם לוקחים ברצינות את דבר האלוהים בגלל אמונתם הטפלה
הרבה שקרנים נפטרים מדבר האלוהים כאילו היה אך ורק עיטור ומלמדים רק שעלינו לעשות מעשים טובים נוסף לאמונתנו באלוהים כדי להיכנס למלכות השמים. כאשר זה נוגע לישועה, הם רק מדברים על הדם שעל הצלב וחושבים בטעות שעל מנת לפגוש את אלוהים, עליהם להתנסות בבשרם, ולעלות לאיזשהו הר כדי להתפלל או לצום. למרות ששום דבר לא יכול להיות יותר מוטעה מאשר אמונה זו, הם לגמרי בטוחים בה. הם אומרים, "התייסרתי בחטאיי לכן נשארתי כל הלילה והתפללתי, `אלוהים חטאתי. אני מאמין בך, ישוע` ביום ההוא, בערב עדיין התייסרתי, אך לאחר שנשארתי כל הלילה והתפללתי, כשעלה השחר, לפתע הרגשתי מכת אש אשר הכתה בי ובדיוק באותו רגע ראשי הפך לכה צלול – כל החטאים של ליבי נשטפו לבנים כשלג. בזמן ההוא נולדתי מחדש. הללויה!"
מחשבות כאלה הם רק מחשבות אדם, בערות וטיפשיות אשר הופכות את דבר אלוהים לחסר תועלת. אתה חייב לזכור שאלוהים יעניש את אלה אשר אומרים דברי מיסטיקה כאלה לא הגיוניים ועל ידי כך מרמים את האנשים ומובילים אחרים לאש הגיהינום.
"אוזניי כאבו כל כך אך האמנתי במה שישוע אמר, שאנו נירפא אם נאמין וכך נשאתי את כאביי ואמרתי, `ישוע אני מאמין!` כאשר האמנתי כך, כל הכאב נעלם!"
"היה לי כיב קיבה שכל פעם שאכלתי משהו היה לי כאב בטן נורא. לכן לפני שאכלתי התפללתי, `ישוע, כואב לי כאן אך אתה אמרת שתשמע כל מה שאנו מתפללים באמונה. אני עדיין מאמין בדברך.` ובאמת, לא הייתה לי בעיה לעכל!"
מה הם כל הדברים האלה? אלה הם מקרים בהם האנשים לא פגשו את ישוע באמצעות דברו. דברים אלה מדגימים את אמונתם המוטעית אשר אינה מאמינה באמצעות דברו. אלו הן אינן תשובות לתפילתם אשר התקבלו באמצעות דברו, אלא רק אמונה מיסטית. הם מאמינים באלוהים לא על ידי דברו אלא על ידי בלבולם המוטעה אשר מבוסס על רגשותיהם וחויותיהם. מה שמצער ומעציב הוא שבין הנוצרים של היום, יש כל כך הרבה מיסטיקנים כאלה.
באופן כזה, הם שמים בצד את דבר האלוהים ומאמינים בישוע בצורה עיוורת המבוססת על רגשותיהם או חוויותיהם המסתכמות רק באמונה טפלה. אנשים אשר טוענים שהם מאמינים בישוע אפילו שהם לא מאמינים בו על ידי דברו, צריכים לבחון את עצמם האם הם נשלטים על ידי שדים או לא. "פגשתי את ישוע כשהתפללתי, ישוע הופיע בחלומי. התפללתי בחוזקה ותחלואי התרפו." כל אחד עם חצי פה יכול להצהיר כאלה הצהרות אך מה שברור הוא שזוהי לא האמונה אשר ניתנה על ידי אלוהים, אלא היא האמונה השקרית אשר ניתנה על ידי השטן.
באמצעות התכלת, הארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים, אדוננו ניגלה לנו. האם אדוננו נגלה לנו היום, בזמנים אלה, בדרכים חדשות ושונות? האם הוא באמת מופיע לפנינו בחזיונות או בחלומות? האם הוא מושך שרשראות גדולות על רגליו, מדמם מכל עבר, חובש כתר קוצים על ראשו ואומר, "אתה רואה, כך סבלתי כל כך למענך. עתה מה תעשה בשבילי?" – האם כך ישוע נגלה לנו? אלו הכל הבלים!
אך יש אנשים שכנראה לאחר שראו סוג כזה של חלום נודרים נדר לפני אלוהים, "ישוע, אני אהיה משרתך ואשרת אותך בכל ליבי עד סוף ימיי. אני אבנה בית תפילה פה. אני אבנה כנסייה פה. אני אשא את צלבי על גבי במשך שארית חיי ואעיד עליך ברחבי האומה ובכל העולם."
למעשה אנו יכולים להיתקל בקלות במטיפים אדוקים שכאלה ברחובות או במקומות ציבוריים. ללא יוצא מן הכלל, הם כולם מיסטיקנים אשר אומרים שהם החליטו לחיות כך לאחר שראו את ישוע בחלומם, או ששמעו את קולו בשעת התפילה. אך ישוע הראה את עצמו רק באמצעות דבריו; הוא אינו מדבר אלינו בחלום או בשעה שאנו מתפללים, במיוחד בתקופה כזו שכל דבריו ניתנו לבני האדם באופן שלם. חלומות באים מהעולם המורכב של תת המודע האנושי. לאנשים האלה יש סוגי חלומות כאלה כיוון שהם פשוט חושבים יותר מידי וכיוון שיש להם את כל סוגי הדמיון על ישוע באהבתם שאינה זוכה לגמול.
כאשר ליבך מתעכב מאד על עניין מסוים לפני השינה, מתקבל על הדעת שתראה את עצמך בא במגע עם נושאים אלה גם בחלומותיך. באופן זה, החלומות באים מתת המודע שלך. זוהי הסיבה שאם אנו חושבים יותר מידי, אנו חולמים את כל סוגי החלומות המוזרים. לכל החלומות הללו אין שום קשר לאמונה אלא הם השתקפות של שינויים פיזיולוגים או תת הכרתיים.
זוהי הסיבה שאם אנשים חושבים הרבה על ישוע כשהוא מדמם על הצלב, הוא מופיע בחלומם עם כתר קוצים על ראשו. כשלעצמו, אין שום דבר פסול בחלום שכזה. אך לקחת חלום כזה יותר מידי ברצינות זו טעות חמורה. מה אם ישוע יופיע לפניהם מדמם כולו ויאמר, "מה תעשה בשבילי? עליך לחיות למעני את שארית ימיך כסגפן. למעני, אל לך להיות בעל שום רכוש"? ישנם אנשים טיפשיים אשר נותנים למעשה את כל רכושם כדי שהם יוכלו לחיות כך. האם יש מישהו אשר נבהל עד עמקי נשמתו בגלל חלום, לקח אותו ברצינות, או שחייו השתנו בגללו? מה אם לא זה היא מיסטיקה.
אלוהים פוגש אותנו באמצעות דברו. הוא אינו מישהו אשר אנו יכולים לפגוש בחלום או במחזה בתפילותינו. דבר אלוהים כתוב בברית הישנה והחדשה, וכאשר אנו שומעים את הדברים אשר מלמדים אותנו ולוקחים אותם לליבנו, נשמותינו יכולות לפגוש אותו באמצעותם. במילים אחרות, באמצעות דברו, ורק באמצעות דברו, נשמתך יכולה לפגוש את אלוהים.
מדברו אנו נוכחנו לדעת שישוע לקח את כל חטאינו על עצמו באמצעות טבילתו; על ידי האמונה בדבר הזה אנו נוכחנו להאמין בליבנו. גם התשובה לשאלה מדוע היה על ישוע למות על הצלב, נמצאת בדברו. מכיוון שישוע לקח את חטאינו על עצמו כשהוטבל, הוא מת על הצלב והושיע אותנו. על ידי דברו, למדנו להכיר את אלוהים, ועל ידי דברו נוכחנו להאמין בו. גם זה שישוע המשיח הוא האלוהים אנו יודעים ומאמינים על ידי דברו.
?כיצד נוכחנו להאמין בישוע? האם זה לא בזכות דבר האלוהים הכתוב
אם דבר אלוהים לא היה, כיצד היינו יכולים לפגוש ולהאמין בישוע, אשר העלים את כל חטאינו? אם דבר אלוהים לא היה, אמונתנו הייתה שום דבר. "זה מה שאני חושב" – ייתכן שנדבר מתוך מחשבותינו, ואז כאשר ליבנו מלא במשהו שאיננו אמת, האמת האמיתית אינה יכולה להיכנס לליבנו. הדבר הנכון לעשותו זה לא להגיד, "זה מה שני חושב," אלא, "זה מה שהתנ"ך אומר." כאשר אנו קוראים את התנ"ך, האמת אשר נאמרה על ידי אלוהים באה אל ליבנו ומתקנת את הטעויות של מחשבותינו הראשונות.
ממה עשויה אמונתך בבשורת המים והרוח? האם היא עשויה ממחשבותיך? או שמא הפכת לנולד מחדש כאשר נוכחת להאמין בזה על ידי דברו? באמצעות דברו, אנו נוכחנו להאמין ולפגוש את אלוהים בליבנו. זוהי הסיבה ששער חצר המשכן היה ארוג מתכלת, ארגמן, חוט שני וחוטי פשתן שזורים.
משמעות המים אשר היו בכיור היא הטבילה אשר באמצעותה ישוע המשיח לקח את כל חטאינו על עצמו. "הניחה לי כי נאווה לשנינו למלא כל הצדקה" (מתי 3:15). באמצעות דבר האלוהים, אנו נוכחנו להכיר את הטבילה אשר באמצעותה ישוע לקח את חטאי העולם על עצמו. מכיוון שמדברו נוכחנו לדעת על טבילתו של ישוע אשר לקח את כל החטאים אשר אתה ואני עשינו במשך כל חיינו, דברו זה גרם לנו להאמין בטבילה בליבנו. באמצעות דברו, מצאנו את האמת אשר נראית בכיור.
מדבר האלוהים, אנו יכולים לגלות שהכיור נעשה מנחושת. בתנ"ך, משמעות הנחושת היא דין. לפיכך, משמעות כיור הנחושת היא כאשר אנו מסתכלים על עצמנו בפני התורה, אשר תפקידה הוא תפקיד מראה אשר משקפת את עצמנו, אנו כולנו כבולים להרשעה. זוהי הסיבה שהכיור היה עשוי מהמראות של הנשים אשר שירתו במשכן. ישוע הושיע אותנו, אנו אשר לא יכלנו להתחמק מלהיות מורשעים על חטאינו, על ידי שבא אל האדמה הזו, הוטבל ומת על הצלב. באמצעות דבר האלוהים הכתוב, אנו למדנו לדעת שבגלל שישוע הוטבל הוא לקח את כל חטאינו על עצמו, הלך אל הצלב וסבל את כל ההרשעות על החטאים. ועל ידי הקבלה והאמונה בליבנו באמת הזו, אנו נושענו. מה לגביך? כיצד אתה נושעת?
בזרם מסוים אשר הולכים אחרי המיסטיקה, החברים חייבים לדעת את היום המדויק של ישועתם, באיזה חודש ויום הם נושעו. הכומר בזרם זה אמר והעיד לפני הרבה מאמינים שהוא האמין בישוע ונושע כאשר עלה על איזשהו הר והתפלל והרגיש שהוא כלום. הוא הצהיר בגאווה רבה שהוא לעולם לא ישכח את התאריך המדויק ואת השעה בה הוא נולד מחדש. ללא ספק לדבר הזה אין שום קשר לחוטי הפשתן השזורים, אלא אלו רק אמוציות. לאמונה של הכומר הזה אין שום קשר לתכלת, ארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים. הישועה הנלמדת על ידי זרם זה אין לה שום קשר לישועה האמיתית אשר נעשתה מדבר האלוהים, אלא היא פשוט אמונה שנעשתה רק על ידם.
למעשה זה אפשרי להפנט את עצמך. אם אנשים ממשיכים להתעקש שהם חפי חטא, וחושבים כך שוב ושוב, לבסוף הם מהופנטים על ידי עצמם ונהפכים מבחינתם לחפי חטא. אם הם ממשיכים לשיר את הפזמון הזה לעצמם, ייתכן שהם באמת ירגישו כאילו הם הפכו לחפי חטא, אך הרגשה כזו לעולם לא תוכל להמשיך לאורך זמן. לכן תוך זמן קצר, עליהם להפנט שוב את עצמם ולשיר, "אני חף מחטא, אני חף מחטא." כמה אנוכית, שקרית, טיפשית וטפלה היא אמונה זו!
משמעות חוטי הפשתן השזורים היא דבר אלוהים של הברית הישנה והחדשה. זה ששער חצר המשכן, שער הקודש, ושער קודש הקודשים היו כולם ארוגים מתכלת, ארגמן, חוט שני וחוטי פשתן שזורים, אומר לנו, שישוע הפך לדלת של ישועתנו ולמושיענו בדיוק כפי שכתוב בברית הישנה והחדשה. לכן אני באמת מודה לאלוהים, על הישועה הבטוחה שהוא סיפר לנו עליה!
זוהי הסיבה שכאשר אני מתפלל אינני פונה לרגשות ואינני עושה הצגה. אני פשוט מתפלל, משאיר הכל לאלוהים ובוטח בו. "אבינו, בבקשה עזור לנו. עזור לנו ללמד את הבשורה בכל העולם. הגן ושמור על כל שותפיי הכמרים והקדושים. תן לנו את העובדים אשר יכולים לשרת את הבשורה, אפשר לבשורה הזו להתפשט וגרום למאמינים להבין ולהאמין בדברך." זה כל מה שאני אומר כשאני מתפלל; אינני מתפלל בנסיון לעורר את רגשותיי ולבכות, ושום דבר מ `הממבו- ג`מבו` הזה הוא חלק מתפילותיי.
יש אנשים שכאשר הם אינם מסוגלים לעורר את רגשותיהם, לא משנה עד כמה חזק הם מנסים, חושבים אפילו על אימותיהם ואבותיהם אשר מתו מזמן כדי להזיל דמעות וכדי להעמיד פנים שתפילותיהם רציניות בפני אחרים. תפילות בדויות שכאלה הם כמו ערמת אשפה אשר תגרום לאלוהים להקיא. אנשים מעוררים גם את רגשותיהם כאשר הם חושבים על צליבתו של ישוע וממשיכים לצעוק בעיוורון, "אני מאמין בך, ישוע."
אך האם המשמעות האמיתית היא שהאמונה של האנשים האלה היא חזקה? אם אתה חושב על חטאיך ומנסה לעורר את רגשותיך כשאתה אומר, "ישוע חטאתי. עזור לי לחיות בצדיקות," אם כן זה לגמרי אפשרי שאתה מעורר את עצמך מבחינה רגשית. כיוון שהתנסויות רגשיות שכאלה וישיבה בבכי יכולות להוציא החוצה הרבה מתח נפשי, הרבה אנשים מרגישים רעננים וחושבים שזה מה שנחשב לאמונה. למרות שחייהם מלאים בצרות, התנסויות רגשיות שכאלה גורמות להם להרגיש טוב יותר לזמן מה, וכך הם ממשיכים את חייהם הדתיים בדרך זו.
אתה חייב להאמין שישוע בא אלינו באמצעות התכלת, הארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים
אדוננו בא אלינו באמצעות דברו. לכן אל לך לחכות לתחושותיך אלא עליך להאזין למה שדבר אלוהים אומר לך. הדבר החשוב הוא, האם אתה מאמין בליבך בדבר אלוהים או לא. כאשר אתה מתפלל, אל תנסה להתרכז בתחושותיך, אלא אדרבא עליך לשלוט בהם ברמה המתאימה. מדוע? כיוון שישנם הרבה שקרנים בעולם הזה אשר יפנו אל אלה אשר נראים כרגשניים וכנלהבים וינצלו את רגשותיהם. מכיוון שאנשים לעתים קרובות ביותר מאבדים את הצד האינטלקטואלי שבהם כאשר הם רודפים אחר רגשותיהם, כשכנסי התעוררות נערכים תחת הכותרת "התעוררות רוחנית גדולה," ברוב המקרים המטרה היא רק לעורר את רגשותיהם של המשתתפים.
בכל אופן, כיוון שהשמעת דבר האלוהים אינה מצריכה לעורר את רגשותיהם של האנשים כמו כנסי ההתעוררות הרוחניים האלה של העולם, עכשיו שאני נולד מחדש, אינני יכול להחזיק בהתעוררות שכזו אפילו אם אנסה. כיוון שנולדתי מחדש מדבר האמת, נפרדתי בברכה מההיבט האמוציונלי שבי אשר נהג להפריע לחיי הרוח שלי.
אנו, הצדיקים אשר שומעים את דבר האלוהים, משתמשים בשכלנו ומאמינים בליבנו ולעולם לא מעוררים את רגשותינו. אנו מאמינים באמת על ידי הבנה מהירה אם מישהו אומר לנו את דבר האלוהים כמו שהוא או לא, ועל ידי הבחנה מהירה האם האדם הזה אומר לנו אותו או לא אנו מאמינים בכך. מכיוון שלנו, אנו המאמינים באמת של התכלת, הארגמן חוט השני וחוטי הפשתן השזורים, יש את רוח הקודש בליבנו, אנו כולנו מבינים שגירוי אמוציונלי הוא רחוק מהאמת, ואנו מקבלים רק את האמת האמיתית בליבנו.
ישוע בא אלינו על ידי התכלת, הארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים. כמה נפלאה האמת הזו? כמה נפלאה היא אהבתו של אדוננו אשר הושיעה אותך? באמצעות ארבעת פעולותיו של ישוע הכתובות בדבר אלוהים, כולנו נוכחנו להאמין שישוע לקח את כל חטאיך על עצמו עם טבילתו, מת על הצלב, ועל ידי כך הושיע אותך כשביצע את כל צדקתו.
האם אתה מאמין באמת הזו בליבך? אלה אשר מלמדים את הבשורה חייבים להפיצה במסגרת חוטי הפשתן השזורים, כלומר, דבר אלוהים של הברית הישנה והחדשה, ותוכנה חייב להיות התכלת, הארגמן וחוט השני. ואלה אשר שומעים אותה חייבים לקבלה בליבם ולהאמין בה בלב שלם.
מי הכיור שטפו את חטאינו
באמצעות טבילתו, ישוע לקח את כל חטאינו על עצמו ושטף את כולם. טבילת ישוע נוגעת למי הכיור; היא ניקתה אותנו, אנו אשר היינו כבולים לגיהינום בגלל חטאינו, ואפשרה לנו לעמוד בפני אלוהים. כיוון שישוע קיבל את כל חטאינו על עצמו באמצעות טבילתו, הוא יכל ללכת אל הצלב ולשטוף אותם על ידי צליבתו למוות. גם טבילתו של ישוע וגם הצלב מעידים שישוע נשא את ההרשעות של כל חטאינו. באמצעות הטבילה והצלב, ישוע ביצע את כל ישועתנו.
נתינת תפילות תשובה לעולם לא תוכל לנקות אותנו מחטאינו. מכיוון שישוע לקח את כל חטאינו על עצמו עם טבילתו, כל חטאינו נשטפו. על ידי האזנה לדבר הזה והאמונה במה שישוע עשה למעננו, אנו יכולים להיגאל מכל ההרשעות של חטאינו. הודות להרשעות שישוע נשא, אנו נשאנו כבר את כל ההרשעות על חטאינו באמצעות אמונתנו בטבילתו. באמת, אנו נושענו על ידי האמונה. במידת מה, הישועה פשוטה עד מאד. אם נאמין במתנה ובאהבה של הישועה, נוכל להיוושע, אך אם לא נאמין, לא נוכל להיוושע.
מלבד הישועה אשר התבצעה על ידי אלוהים, אין שום דבר שאנו יכולים לעשות כדי להיוושע
איננו יכולים לעשות דבר למען ישועתנו ללא אלוהים. כיוון שאדוננו החליט להושיענו בדרך זו אפילו לפני הבריאה וביצע את ישועתנו, הכל תלוי במה שאלוהים החליט. אלוהים האב החליט להושיע אותנו באמצעות בנו ורוח הקודש, וכאשר הגיע הזמן המתאים, הוא שלח את בנו היחיד ישוע אל האדמה הזו. כאשר ישוע הגיע לגיל 30 והגיע הזמן בשבילו לבצע את מעשי הישועה האלה, האב גרם למשיח להיטבל ולמות על הצלב, הקים אותו לתחיה, ועל ידי כך הושיע אותנו. אנו נושענו על ידי שלמדנו וידענו מדבר הברית הישנה והחדשה מה ישוע עשה למעננו, ועל ידי האמונה בזה בליבנו. להיוושע על ידי האמונה בלב זה שום דבר אחר מלבד לקבל את האמונה לתוך ליבנו.
האם אתה מאמין שדבר התנ"ך הזה הוא דבר האלוהים? מה אם לא התנ"ך הזה הוא אלוהים בעצמו אשר התקיים מבראשית, ודברו. באמצעות דבר הברית הישנה והחדשה, דבר האלוהים, אנו יכולים לדעת ולפגוש את אלוהים. ובאמצעות דבר הברית הישנה והחדשה, אנו יכולים להבין ולהאמין שהוא הושיע אותנו באמצעות התכלת, הארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים. גם, מכיוון שאלה המאמינים באמת הזו נושעו, הם יכולים להעיד שלדבר הזה יש ללא ספק כוח. אל לנו לשפוט ולהעריך את דבר האלוהים עם מחשבותינו הצרות, אלא אדרבא עלינו להבין מכך כיצד בדיוק אלוהים הושיע אותנו.
מהברית הישנה והחדשה, אני מקווה ומתפלל שכולכם תשמעו עתה ותאמינו בדבר התכלת, (טבילת ישוע), הארגמן (ישוע הוא מלך המלכים), חוט השני (הצלב), וחוטי הפשתן השזורים (דבר אלוהים של הברית הישנה והחדשה). אם תשים בצד את דבר האלוהים ותשפוט במשך שארית חייך את דברו על פי קנה המידה שלך, לעולם לא תיוושע.
אם אתה מכיר בעצמך שאינך יודע את דבר האלוהים היטב, אתה חייב לשמוע בקפידה למה שהאמונה שנאמרה קודם אומרת. בין אם הם כמרים, עובדים או הדיוטות, כאשר תשמע לדבר האלוהים אשר נאמר מפיהם, וכאשר מה שהם מלמדים הוא באמת נכון לפני האלוהים, כל מה שעליך לעשות זה להכיר בכך שזה נכון ולהאמין בזה בליבך.
אלה אשר מפיצים את דברו אינם מפיצים את זה מכיוון שזה כה פשוט, אלא הם נוהגים כך כיוון שמה שהם מפיצים זה הדבר הנכון לעשותו לפני אלוהים. זוהי הסיבה שהם מלמדים את הידע הנכון על אלוהים – כלומר, בשורת המים והרוח, האמת של התכלת, הארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים. לא חשוב ממי אנו שומעים זאת, אם זה באמת דבר האלוהים האמיתי, אין שום דבר שאנו יכולים לעשות מלבד לקבל זאת עם `כן`, וזה מכיוון שאין קצת ואין גם שמץ של טעות בדבר האלוהים.
אנו חייבים להאמין בדבר האלוהים. מה זה `להאמין`? זה לקבל. זה לבטוח. במילים אחרות, מכיוון שאדוננו הוטבל למעננו, אנו מפקידים בידיו את כל חולשותינו ומסתמכים עליו. "האם ישוע באמת הושיע אותי כך? אנו מאמין ובוטח בך." להאמין כך זו אמונה נכונה.
מתוך התיאולוגים של העולם הזה, קשה למצוא מישהו אשר יודע ומאמין בצורה נכונה. אפילו עוד לפני שהם מגיעים לכיור, הם נתקעים בשער חצר המשכן, ואינם מסוגלים אפילו להיכנס לחצר. כאשר הם נותנים דרשות על המשכן, הם מתאמצים להתחמק באופן מתוחכם משער חצר המשכן, וכאשר הם מפרסמים ספר על המשכן, הם מוסיפים איורים אשר משמיטים את השער הגדול של המשכן אשר תפס יותר מ 9 מטר מגדר החצר.
לפעמים, ישנם כאלה אשר מלמדים באומץ על שער חצר המשכן, אך כיוון שהם אינם יודעים את התמצית המהותית של חוט התכלת, הם רק אומרים, "תכלת הוא צבע השמים." הם מצהירים שחוט התכלת הוא צבע השמים אשר מראה שישוע הוא אלוהים בעצמו, וחוט השני מתייחס לדם שישוע שפך על הצלב כשהוא היה על האדמה הזו, ועל ידי כך עוקפים באופן מתוחכם את האמת של שער חצר המשכן. מה לגבי הארגמן? הארגמן אומר לנו שישוע הוא מלך המלכים ואלוהים בעצמו. האלוהיות של ישוע כבר מוכלת בחוט הארגמן בדיוק, לכן אין צורך לחזור שוב על האמת עם חוט של צבע אחר.
האמת של חוט התכלת היא שישוע בא אל האדמה הזו ולקח את כל החטאים של בני האדם על עצמו אחת ולתמיד כשהוטבל על ידי יוחנן. אך התיאולוגים של העולם הזה, כיוון שהם אינם מזהים את טבילת ישוע זו, אינם יכולים לדעת אותה וגם לא ללמד עליה, אלא רק לומר את הבליהם. אלה אשר לא נולדו מחדש בגלל אי האמונה בישוע אשר בא על ידי התכלת, הארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים, אינם יודעים שישוע לקח את כל החטאים על עצמו באמצעות הטבילה ונשא את הרשעותיהם. לפיכך, הם הפכו לעיוורים מבחינה רוחנית ולכאלה שאינם יכולים לפתור את דברו. לכן הם הפכו את דבר האלוהים לדבר דתי על ידי שפירשו אותו בשרירות על ידי מחשבותיהם שלהם. הם מלמדים, "האמן בישוע ותיוושע. הייה טוב ועניו מעתה והלאה." הם הפכו את האמונה בישוע המשיח לדת ותו לא אשר מדגישה רק את מעשיהם הטובים.
מכיוון שאנשים יודעים שהם לא יכולים להיות טובים בלי קשר עד כמה בחוזקה הם מנסים, הם בקלות הולכים שולל אחר דבר זה אשר מפעיל את רצונם של האנשים להיות טובים. הדתות הולכות אחר אותה תבנית ישנה, "אם תנסה תוכל לעשות זאת," או "עשה ככל שביכולתך כדי להפוך לקדוש." המוטיב המרכזי אשר משותף לכל הדתות הוא שהערך של מחשבות טובות, מאמצים ורצון בני האדם הוא מאד גבוה. מה לגבי בודהיזם לדוגמא? הבודהיזם מדגיש את מאמציהם ורצונותיהם האין סופיים של בני האדם, ומלמד את מאמיניו לנסות להיהפך לקדושים בכוחות עצמם כשהוא אומר, "אל תרצח, חפש את האמת והייה קדוש." בדרך מסוימת, ההוראה שלו דומה לדוקטרינות הנוצריות. הסיבה שהנצרות והבודהיזם נראים כה קשורים בקרבה למרות שהם ההיפך הגמור אחד מהשני זה מכיוון שהם שניהם דתות ותו לא.
דת ואמונה שונות לגמרי אחת מהשניה. האמונה האמיתית זה להכיר ולקבל לליבנו את המתנה שאדוננו, אשר הושיע אותנו אך ורק באמצעות צדקת האלוהים, נתן לנו. אמונה היא קבלת מחילת החטאים על ידי האמונה בליבנו שישוע בא אל האדמה הזו והוטבל כדי לקחת את חטאינו על עצמו, ושהוא סבל את כל ההרשעות על חטאינו כשנצלב. להאמין שישוע גאל אותנו מכל חטאינו ומהרשעותינו על ידי שהושיע אותנו באמצעות המים והרוח, היא האמונה. האם אתה מאמין? אנו חייבים להאמין באמת בליבנו.
אלוהים כבר הושיע אותך ואותי מחטאינו
כשלעצמו, כל מה שעלינו לעשות זה רק להאמין בכל בליבנו ולקבל את זה. זה מה שבאמת על ילדיו הצייתנים של אלוהים לעשות לפניו, וכל שאר הדברים אינם כה חשובים. כיוון שאלוהים אהב אותך, הוא שלח את בנו היחיד אל האדמה הזו, גרם לו לקחת את חטאיך על עצמו כשהוטבל, גרם לו להיצלב ולדמם, גזר עליו מוות כשהרשיע אותו, הקים אותו לתחייה, ועל ידי כך הושיע אותך מכל חטאיך.
לכן אם לא תאמינו באמת הזו, כיצד אלוהים ירגיש? אפילו עתה, אם ברצונכם להפוך לבניו ובנותיו הצייתניים אשר יכולים להשביע את רצון ליבו, עליכם להאמין שאלוהים באמצעות בנו, מחק את כל חטאיכם והושיע אותכם מהם. אם תאמינו בליבכם ובאסירות תודה, עליכם להודות בפיכם. האם גם אתה רוצה להאמין בו אך זה נראה לך כה קשה להאמין בליבך? אם כן, נסה להודות באמונתך בפיך בצורה ברורה. כאשר תתוודה כך שאתה מאמין, האמונה תנבט ותצמח אט אט. האמונה שייכת לאלה אשר לוקחים אותה באומץ.
הבה נניח לרגע שיש לי טבעת יהלום אמיתית. הבה נמשיך להניח שאני אתן לכם אותה אך אחד מכם מסרב לקחתה ואומר שהוא אינו יכול להאמין שהטבעת עשויה מיהלום אמיתי. למרות שהטבעת היא טבעת של יהלום אמיתי, כיוון שהאדם הזה לא האמין, בשבילו זה לא יהלום ועתה הוא איבד את ההזדמנות לקבל טבעת יהלום אמיתית.
אמונה היא אותו דבר. אם מומחה לאבנים טובות נותן לאנשים בהצהרה כתובה שטבעת זו עשויה מיהלום אמיתי, הם יאמינו בכך. אלוהים אמר לנו בפירוט באמצעות דברו הכתוב שהישועה אשר הוא נתן לנו היא האמת. ואלה המאמינים בישועתו בגלל שדברו מעיד על כך, הינם אנשי האמונה. "קשה לי למעשה להאמין שזוהי האמת, אך מכיוון שאתה הישות המחלטת אמרת שזוהי האמת, אני מאמין בכך." כאשר האנשים מאמינים כך, הם הופכים לאנשי אמונה והמתנה הכי יקרה הופכת לשלהם כפי שהובטח.
מצד שני, ישנו גם סוג אמונה שונה. הבה נניח שנוכל זייף טבעת יהלום, ושמישהו קנה אותה כשהתלהב מצבעיה המבהיקים ושוכנע שהיא אמיתית. האדם משוכנע לחלוטין שהוא עשה בחירה נבונה, אך למעשה, הוא הולך שולל. כאשר אנשים מאמינים בעדי שקר אשר טוענים שהטבעת עשויה מיהלום בעוד למעשה אין זה כך, אז יהלום זה הוא כמו יהלום אמיתי לאנשים אלה. אך מה שיש להם כמובן זה רק זיוף. באותו אופן, ישנם אנשים בעלי אמונה מוטעית. אף על פי שהם משוכנעים באמונתם, היא מוטעית, חסרת שחר ומיסטית כיוון שהיא לא באה מדבר האלוהים.
אלוהים אמר, "לא תעבוד אלוהים אחרים על פני." דבר האלוהים הוא אלוהים בעצמו, ודברו אומר לנו שעד שלא ניוולד מהמים והרוח לא נוכל לראות את מלכות האלוהים (יוחנן 3:5). אלוהים אומר לנו שמבלי ללכת קודם דרך שער חצר המשכן הארוג בתכלת, ארגמן, חוט שני וחוטי פשתן שזורים, איננו יכולים להיכנס אל חצר המשכן, ואלה אשר לא שטפו קודם את ידיהם ורגליהם בכיור, אינם יכולים להיכנס למשכן. כיוון שרק הדבר הזה הוא אמת, כל הדברים האחרים מלבד זה הם כולם שקר.
רק אמונה באמת היא האמונה האמיתית, וכל אמונה במשהו אחר היא שקר. לא משנה עד כמה וייתכן שבני אדם יאמינו באופן נלהב, מה שהוא לא דבר האלוהים הוא לא דבר האלוהים עד הסוף. כאשר ישוע אמר לך שהוא גרם לכל חטאיך להיעלם עם טבילתו ודמו על הצלב, כל מה שעליך לעשות זה רק להאמין. מכיוון שהאחד אשר אמר שהוא עשה את זה הוא האלוהים, האמונה הזו בדברו היא אמיתית. אם אדוננו לא עשה כן באמת, זה מעשה לא בסדר שלו אך אמונתך בעצמה אינה מוטעית. מצד שני, אם ישוע בהחלט עשה כן, אך אתה לא האמנת ולכן לא נושעת, אם כן, כל זה יהיה על אחריותך. זוהי הסיבה שמה שעלינו לעשות זה להאמין. אנו חייבים להאמין במה שאלוהים דיבר אלינו באמצעות קהלו. האם אתה מאמין?
מהו הדבר אשר נאמר על ידי קהל האלוהים? זהו דברו של ישוע המשיח אשר בא אלינו על ידי התכלת, ארגמן, חוט השני וחוטי הפשתן השזורים. קהל האלוהים הפיץ את דבר האלוהים שישוע לקח את חטאינו על ידי שהוטבל, שישוע הוא האלוהים בעצמו, ושהוא נשא את ההרשעות של חטאינו על הצלב. האמונה באמת הזו, שישוע הושיע אותנו, היא האמונה של היהלום האמיתי באחריותו של אלוהים.
כאשר אנו יודעים קודם את רצונו של אלוהים ואת המשמעות הרוחנית הנראית במשכן ואז מדברים עליהם, זה כה פשוט. אך אם נמשיך לא לדעת אותם ונדע רק ידע שטחי על מבנהו החיצוני של המשכן, המילה המקורית שלו בעברית, או את הרקע ההיסטורי שלו, אם כן, לא תצמח לנו שום תועלת מכך אלא יהיה לנו לבסוף רק כאב ראש.
האמן בטבילתו של ישוע. ישוע קיבל את הטבילה אשר ניקתה את כל החשכה, אפילו את החטאים המלוכלכים אשר בליבנו. משמעות הטבילה היא לשטוף את החטאים,להעביר, לקבור, למסור, ולכסות. מכיוון שישוע קיבל סוג כזה של טבילה, הוא לקח את כל חטאיך על עצמו. אלה אשר לא יאמינו בזה עתה, יוצאו להורג ויושלכו לגיהינום. "ועשית כיור נחושת וכנו נחושת לרחצה... ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והייתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם." (שמות 30:18,21). לא להאמין זה להיות מקולל. לא להאמין זה להיות מושלך לגיהינום. אם לא תאמין קללתו של יהוה וחורבן ייפלו עליך ותושלך אל אש נצחית.
"ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו." אלוהים אמר את זה לכהן הגדול ואמר שזהו חוק עולם שהוא וצאצאיו לדורותיהם חייבים לציית לו. כל מי שרוצה להאמין בישוע כמושיעו חייב להאמין בטבילתו ובדם על הצלב. אמונה שייכת לאלה אשר לוקחים אותה באומץ. הישועה הופכת לשלך כאשר אתה מקבל אותה בליבך על ידי האמונה. האמת יכולה להיות לנו לתועלת רק כאשר אנו מאמינים בה. אנו חייבים להאמין במה שאלוהים אמר לנו. אין מכשול גדול יותר ללב מאשר חוסר אמונה.
אלוהים אמר שכשהכהנים באים לפניו, הם חייבים קודם לשטוף את רגליהם ואת ידיהם באופן נקי בכיור הנחושת, אך עדיין יש יותר מידי אנשים אשר אין בהם אמונה בשטיפת ידיהם ורגליהם במי הכיור. כל מי שאין לו את האמונה הנראית בכיור, יוצא להורג לפני אלוהים. האמן בבשורת המים והרוח, שטוף את עצמך באופן נקי ועל ידי כך תתהלך לפני אלוהים, תתחמק ממיתתך, ותקבל את ממלכתו כמתנה. לא משנה עד כמה תטען ותתעקש לפני אלוהים, קרוב לוודאי שתורשע על חוסר האמונה כאשר ניתנה לך הזדמנות. אני מתפלל ומקווה שאף אחד מכם לא יעמוד בפני המוות על אי האמונה באמת.
אם לא תאמין באמת של הישועה אשר מחקה את כל חטאיך עם טבילת ישוע ודמו על הצלב, אתה תינזק מאד. האם אתה מאמין? אנו חייבים לתת את תודתנו לאלוהים על שהושיע אותנו מחטאינו ומההרשעות באמצעות הכיור.
שאר חלקי המשכן יידונו בהמשך לספר זה. אני מקווה שלכולכם תהיה הזכות להפוך לילדיו של אלוהים באמצעות המסר אשר בספרים אלו.
Copyright © 2021 by The New Life Mission