Search
עִבְרִית
עִבְרִית
בשל נגיף הקורונה ושיבושים בשירות הדואר הבינלאומי
השענו זמנית את שירות הספרים החינמיים המודפסים שלנו.
עקב מצב זה איננו יכולים לשלוח לך את הספרים כרגע.
אנא התפלל שמגפה זו תסתיים בקרוב ושירות הדואר יחודש.

דרשות

נושא 9: אל הרומיים

[Chapter6-3] הכינו את איבריכם ככלי צדקה (אל הרומים פרק ו 12-19 :6)

 ( אל הרומים פרק ו 12-19 :6 ) 
 "אם כן אפוא אל תמלוך החטאת בגופכם אשר ימות לנטות אחריה בתאוותיו. גם אל תכינו את אבריכם להיות כלי עוול לחטא אך תכינו את נפשכם לאלוהים כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לאלוהים. כי החטא לא יוכל למשול עוד בכם יען אינכם תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד. ועתה מה נחטא יען איננו תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד חלילה. הלא ידעתם כי לאשר תתנו את נפשכם להיות לעבדיו לסור למשמעתו הן עבדים אתם לאשר תשמעו לו אם לחטא אלי מוות אם למשפט אלי צדקה. אבל תודות לאלוהים כי הייתם עבדי החטא ואשר שמעתם בכל לבבכם אל תכונת הלקח אשר נמסרתם לו. שוחררתם מידי החטא לכן השתעבדתם לצדקה. כדרך בני אדם אני מדבר מפני ריפיון בשרכם כי כאשר לפנים הכינותם את אבריכם לעבודת הטומאה והרשע להרשיע כן עתה הכינו את אבריכם לעבודת הצדקה להתקדש."
 
 

איננו יכולים לעמוד בחטא למען החסד

 
פאולוס השליח אומר לנו באל הרומים פרק 6, כיצד על הצדיקים לחיות לאחר שנגאלו מחטאיהם. הוא הבהיר את `האמונה` שוב עם טבילת ישוע. חטאינו נמחלו אחת ולתמיד באמצעות האמונה בטבילה, בצלב, ובתחייתו של ישוע.
איננו יכולים להיות מלאים בצדקת אלוהים ובישועה ללא טבילת ישוע. אם ישוע לא היה מסלק את כל חטאינו כאשר הוא הוטבל, לא היינו מסוגלים להגיד שאנו צדיקים לאחר קבלת מחילת החטאים.
אנו יכולים להגיד בבטחה שאנו צדיקים כיוון שחטאינו הועברו על ישוע וכיוון שהוא נצלב ונשפט על כל חטאינו. אל הרומים פרק 6 מלמד גם על הישועה בעזרת האמונה וגם על חייהם הממשיים של הצדיקים. הוא אומר, "אם כן מה נאמר הנעמוד בחטא למען ירבה החסד" (אל הרומים 6:1) הוא אומר בקטעים הקודמים, "ובאשר רבה החטא עדף ממנו החסד. למען כאשר מלך החטא במוות ככה ימלוך גם החסד על ידי הצדקה לחיי עולם בישוע המשיח אדוננו" (אל הרומים 5:20-21). חטאי העולם אינם יכולים לעבור את אהבתו של אלוהים וצדקתו, לא משנה עד כמה חמורים הם יהיו. חטאינו נמחלו על ידי אהבתו של אלוהים וחסדו באמצעות האמונה בדבר הנכון.
התנ"ך אומר שאנו איננו יכולים להמשיך לחטוא למען ירבה החסד למרות שאנו החיים בבשר קיבלנו את מחילת כל החטאים. "חלילה לנו כי מתנו לחטא ואיך נוסיף לחיות בו. או האינכם יודעים כי כולנו הנטבלים למשיח ישוע למותו נטבלנו לכן נקברנו איתו בטבילה למוות" (אל הרומים 6:2-4).
 
 

אנו נקברנו עם ישוע באמצעות הטבילה למוות

 
האדם הישן שלנו נצלב עם ישוע. המשמעות של זה היא שמתנו לחטא. כל חטאינו הועברו על ישוע והוא מת במקומנו.
"לכן, מותו של ישוע הוא מותנו לחטא. נטבלנו לכן נקברנו איתו בטבילה למוות." האדם הישן של הבשר שלנו נקבר למוות באמצעות הטבילה.
ישוע לקח את חטאינו על עצמו באמצעות טבילתו ומת על הצלב במקומם של החוטאים. מטבעו הוא היה ללא חטאים. בכל אופן, הוא לקח את כל חטאי החוטאים על עצמו ונשפט במקומם. האם אתה מאמין בזה? הוא בעצמו לא היה צריך להישפט, אך אנו שהיינו החוטאים נשפטנו בו, כיוון שאנו נטבלנו לישוע המשיח.
פאולוס השליח נתן דגש חזק על טבילת ישוע. אנו גם מלמדים על טבילת ישוע. אין זו טעות ללמד על טבילתו מנקודת מבט של אמונה. ישוע סילק את כל חטאי החוטאים באמצעות טבילתו ומת בגללם בדיוק כפי שהחוטא העביר את חטאיו על ידי הנחת ידיו על ראש הקורבן בברית הישנה.
יוחנן המטביל הטביל את ישוע, שה האלוהים. הוא לקח את כל חטאי העולם על עצמו כאשר הוא הוטבל כקורבן החטא. לכן, מותו היה מותנו ומותם של כל המאמינים. כל אלה אשר הוטבלו בישוע המשיח נקברו עם ישוע המשיח. אלה אשר לא הוטבלו בישוע המשיח אינם יכולים להיוושע, להאמין, להתנער מעצמם ואינם מסוגלים להתגבר על העולם.
רק אדם אשר מאמין בטבילתו של ישוע יודע שהוא מת על הצלב עימו. אדם כזה מתנער מעצמו, שולט ומתגבר על העולם. הוא יכול להסתמך על דבר אלוהים ולהאמין בו. רק אלה, אשר מאמינים שטבילתו של ישוע הייתה שיטה שבלעדיה לא הייתה אפשרות בשבילו לשאת את כל חטאי העולם, מקבל את מחילת החטאים אשר היא ישועתו המושלמת.
מתנת הישועה באמצעות מחילת החטאים היא הטבילה והדם של ישוע. אם ישוע לא היה לוקח את חטאי החוטאים באמצעות טבילתו, למותו לא היה שום קשר עם ישועתנו. עיקר הישועה היא טבילתו של ישוע. כל חטאי העולם הועברו על ישוע כאשר יוחנן המטביל הטביל אותו.
 
 
אנו מתהלכים בחיים מחודשים וחיים עם אלוהים
 
פאולוס השליח אמר, "לכן נקברנו איתו בטבילה למוות" (אל הרומים 6:4). לכל אלה אשר נטבלו בישוע המשיח יש ישועה על ידי האמונה, הם נקברו עימו ויש להם חיים חדשים עימו. אמונה זו היא אמונה נפלאה. האמונה בטבילתו היא אמונה אשר יוסדה על קרקע מוצקה.
"לכן נקברנו איתו בטבילה למוות למען כאשר נעור המשיח מן המתים בכבוד האב כן נתהלך גם אנחנו בחיים מחודשים. כי אם נדבקנו בדמיון מותו אכן גם נהיה דבוקים לתחייתו" (אל הרומים 6:4-5). אנו יכולים להתאחד עם אלוהים על ידי האמונה בטבילת ישוע.
עתה אלה אשר מאמינים בישוע המשיח יכולים להתהלך בחיים מחודשים. האדם הישן שלנו אשר התקיים לפני שנולדנו מחדש מת, ואנו התחדשנו ועתה מסוגלים לעשות מעשים חדשים, לחיות בדרך חדשה ולחיות באמונה חדשה. אדם שנולד מחדש אינו חי עוד באותו אורח חיים ישן ובאותה דרך חשיבה. הסיבה שעלינו לנטוש את דרכי החשיבה הישנות שלנו היא כיוון שהאני הישן שלנו מת על הצלב עם ישוע המשיח.
השנית אל הקורניתים 5:17 אומר, "הישנות עברו והנה הכל נהיה לחדש." ישוע הוטבל בנהר הירדן כדי לקחת את כל חטאינו, נצלב וקם לתחייה שנית מן המתים. כך, הוא הושיע את כל החוטאים מחטאיהם כדי לגרום להם להתהלך בחיים מחודשים. `הדברים` הישנים שלנו כמו סבל, מצוקה, מרירות ולב פצוע, חלפו להם. עתה חיינו החדשים החלו. הישועה היא נקודת ההתחלה לחיינו החדשים.
אלוהים אמר לבני ישראל לאחר שהם ברחו ממצרים לשמור את הפסח ולהיכנס לארץ כנען. יציאת מצריים מסמלת את הישועה מהחטאים. אלוהים אמר לבני ישראל, "ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה. דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשר לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכוסו על השה. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו. והיה לעם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל עדת בני ישראל בין הערביים. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו. אל תוכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קירבו. ולא תותירו ממנו עד הבוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו. וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא ליהוה" (שמות 12:1-11). אנו חייבים לזכור שאלוהים ציוה אותם לאכול את בשר השה עם מצה ומרורים בסעודת הפסח.
ישנם הרבה דברים מרירים הבאים לאחר הישועה מהחטאים. המרורים מסמלים את ההתנערות מעצמנו, ללא ספק יש קשיים, אך אנו חייבים לזכור שנקברנו עם ישוע. "כי אשר מת מת לחטא פעם אחת ואשר חי חי הוא לאלוהים. וכן גם אתם חשבו אתכם מתים לחטא וחיים לאלוהים במשיח ישוע אדוננו" (אל הרומים 6:10-11).
זהו הלב של האיחוד עם ישוע. אנו מתאחדים עם ישוע על ידי האמונה בטבילתו, הצלב, ותחייתו אשר הוא ביצע. כהונתו כוללת את לידתו, קבלת הטבילה מידי יוחנן המטביל, צליבה, תחייה, התרוממות וביאתו השניה לשפוט את המתים. האמונה בכל הדברים הללו היא האמונה האמיתית, אשר היא האמונה בישועתו, דינו וצדקתו של אלוהים.
אל הרומים 6:10 אומר, "כי אשר מת מת לחטא פעם אחת." ישוע לא שטף את חטאינו בשתי הפוגות נפרדות. ישוע מחק את כל חטאי העולם אחת ולתמיד. אל הרומים 6:10-11 אומר, "כי אשר מת מת לחטא פעם אחת ואשר חי חי הוא לאלוהים. וכן גם אתם חשבו אתכם מתים לחטא וחיים לאלוהים במשיח ישוע אדוננו." אנו למעשה מתים לחטאים אך חיים לאלוהים. עתה אנו חיים לאלוהים. יש לנו חיים חדשים ונעשינו ליצורים חדשים.
"אם כן אפוא אל תמלוך החטאת בגופכם אשר ימות לנטות אחריה בתאוותיו. גם אל תכינו את אבריכם להיות כלי עוול לחטא אך תכינו את נפשכם לאלוהים כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לאלוהים. כי החטא לא יוכל למשול עוד בכם יען אינכם תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד" (אל הרומים 6:12-14).
"כי החטא לא יוכל למשול עוד בכם יען אינכם תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד" אין לנו חטאים לאחר שנושענו ולא משנה איזו חולשה תיגלה במשך חיינו. ללא ספק יש לנו חולשות כיוון שאנו עדיין חיים בבשר. בכל אופן, החטאים לא יוכלו למשול בנו. אנו לא מורשעים כיוון שקיבלנו את מחילת החטאים באמצעות האמונה בטבילתו של ישוע ובמשפט החטא באמצעות הדם, ולא משנה עד כמה חלשים נהיה. עוולותינו הם גם חטאים.
זה נכון שהחטאים אינם יכולים לשלוט בנו. אלוהים עשה את הצדיקם כך שהחטא לא יכול לשלוט בהם. ישוע בבירור שטף את חטאינו באמצעות טבילתו אחת ולתמיד כך שהחטאים לא ישלטו בנו לא משנה עד כמה חלשים אנו. הוא שילם את חובות החטאים על הצלב. המאמינים הם ללא חטאים כיוון שישוע שילם את חובות החטאים.
הצדיקים רואים שהרבה חולשות ורשעיות מתגלות בהם אך החטאים אינם יכולים לשלוט בהם ואין בהם אשמה כאשר הם נסמכים על ישוע באמונה. לכן, אנו תמיד יכולים להתהלך בחיים מחודשים.
 
 
הכינו את אבריכם לעבודת הצדקה
 
ישוע בירך את הצדיקים בחיים חדשים כל יום. בכל אופן, האם הם יכולים להמשיך בחטא? בפירוש לא. אל הרומים 6:13 אומר, "גם אל תכינו את אבריכם להיות כלי עוול לחטא אך תכינו את נפשכם לאלוהים כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לאלוהים."
"אבל תודות לאלוהים כי הייתם עבדי החטא." אנו היינו מטבענו עבדי החטא והצטיינו בלחטוא. אך התנ"ך אומר, "אבל תודות לאלוהים כי הייתם עבדי החטא ואשר שמעתם בכל לבבכם אל תכונת הלקח אשר נמסרתם לו. שוחררתם מידי החטא לכן השתעבדתם לצדקה" (אל הרומים 6:17-18).
אנו אשר הפכנו לצדיקים נגאלנו מהחטאים ונהיינו לעבדי צדקת האלוהים, אשר יכולים להיות צדיקים על ידי החסד.
אנו שוחררנו לחלוטין מהחטא ויכולנו להפוך לצדיקים. אנו הפכנו לצדיקים אשר יכולים לעבוד בשביל צדקתו.
אך מה עלינו לעשות עם בשרנו לאחר שקיבלנו ישועה? כיצד עלינו לנהוג עם הבשר לאחר שנושענו? התנ"ך אומר, "כן עתה הכינו את אבריכם לעבודת הצדקה להתקדש" (אל הרומים 6:19). מה הבשר עושה למרות שנושענו מחטאים? הבשר בדרך כלל נכשל בחטא אפילו אם אין לנו חטא בליבנו. לכן, אנו יכולים להימנע מלהיכשל בחטא כאשר אנו נכין את איברינו כעבדי הצדקה. המשמעות הנוספת היא שעלינו פשוט להכין את בשרנו לעבודת הצדקה כיוון שנעשינו צדיקים.
  
 
עלינו לתרגל עצמנו בחסידות
 
האם אנו חפי חטא לאחר שנושענו,למרות שבשרנו הוא כה חלש? זה ברור שלאלה המאמינים בטבילת ישוע, בצלב, בתחייה, ביאתו ומשפטו האחרון של ישוע, אין חטאים. הם חפי חטא. אנו רק צריכים להכין את בשרנו לעבודת הצדקה וגם ליבנו רוצה לעבוד בצדקה. אך הבשר אינו טוב בעבודה לצדקתו. לכן הראשונה לטימותיוס 4:7 אומר, "הרגל עצמך בחסידות." עלינו לתרגל את עצמנו בחסידות.
אין זה נעשה בזמן קצר. כאשר אנו נותנים לאנשים אחרים את חוברת הבשורה, יכול להיות שנתבייש אם נפגוש אנשים שאנו מכירים. יכול להיות שנתחמק מהם ונחזור הביתה בהזדמנות הראשונה כיוון שאנו מרגישים בושה. בכל אופן, אם ננסה לעשות זאת מספר פעמים כשאנו חושבים, `האדם הישן שבי כבר מת,` ואז נאזור אומץ ונגיד, "אתה תלך לגיהינום אם לא תהייה לך ישועה, לכן קבל חוברת זו וקרא כדי שתהיה לך ישועה!" כאשר תתנהג כך, תוכל להכין את בשרך לצדקה.
אל הרומים פרק 6 אומר לנו להכין את איברינו לעבודת הצדקה להתקדש. אנו חייבים להכין את איברינו כעבדי הצדקה. עלינו לתרגל זאת הרבה פעמים. זה לא נעשה בזמן קצר. אנו חייבים לנסות שוב ושוב. אנו ניווכח לדעת כמה מעניין זה לבקר בכנסיה אם ננסה לבקר בכנסיה. אל לנו לחשוב, "אני מאמין בזה, אך אני רוצה להאמין בבית. אני יודע ללא ספק על מה הכומר שלי ידבר." גם הבשר וגם הלב צריכים להיות בכנסיה. האמונה צומחת בלב רק כאשר אנו מכינים את איברינו כעבדי הצדקה.
אנו חייבים להכין את איברינו לעבודת הצדקה. האם אתה מבין מה אני אומר? אל לנו להתרחק מלהתאסף ביחד ולפגוש מנהיגים. כאשר אתה הולך לשוק, טוב שתעבור בכנסיה, פתח את הדלתות ואמור, "אני באתי לבקר בדרכי לשוק. מה העניינים?" לבקר בכנסייה לעיתים קרובות זה להכין את איבריך לעבודת הצדקה.
אז המנהיג יגיד, "הבה נראה, האם אתה יכול לנקות פה בבקשה?"
"בסדר."
"ובבקשה בוא לכן בערב."
"לשם מה?"
"יש לנו אסיפת צעירים בערב."
"בסד אני אחזור בערב."
אנו עסוקים בעולם, אבל האם עלינו קודם להכין את בשרנו כאשר אנשי העולם מבקשים מאיתנו להיפגש איתם?
עלינו להכין את עצמנו לכנסיה. עלינו לבקר בכנסיה למרות שהתבקשנו לסעוד עם עמיתנו לעבודה. אל לנו לאפשר לבשרנו להיות במסעדה בעוד ליבנו נמצא בכנסיה. אם ניתן לבשרנו לברוח מהעולם ולאפשר לו להיות בכנסיה, גם ליבנו וגם בשרנו ירגישו בנוח.
מה דעתך? אם בשרך מבקר בתדירות במקומות גשמיים אחרים, אתה תהפוך לאויבו של אלוהים נגד רצונך, למרות שליבך רוצה להתאחד עם הכנסיה.
 
 
אנו חייבים לתרגל את בשרינו היטב עם הרוח
 
אנו חייבים להכין את איברינו כעבדי הצדקה, אך אין זה אומר שהבשר הוא מושלם. אנו חייבים להכין את איברינו לעבודת צדקה שוב ושוב, למרות שבשרנו נוטה לעשות כרצונו. בדרך כלל אנו הולכים בדרך מוכרת. זה תלוי כאיזה עבד אנו מכינים את בשרנו.
פאולוס השליח אמר, "הכינו את איבריכם לעבודת הצדקה להתקדש. הכינו את איברכם כלי צדקה לאלוהים." זה תלוי כיצד אתה מאלף את בשרך. אם אתה מאלף את בשרך ללכת לשתות, כתוצאה מכך, הבשר ממהר ללכת לבר בעוד אתה בכנסיה. אם אתה יושב בבר, הלב מרגיש כאב. אך אם אתה יושב בכנסיה, הלב מרגיש בנוח למרות שהבשר מצטער.
גם לבשר יש אישיות. הבשר תלוי באילופו על ידי הלב. הבשר אומר, "אני אוהב אלכוהול" כאשר אנו שותים שוב ושוב. אך הוא אומר, "אני שונא את זה" כאשר אנו לא שותים. מדוע? כיוון שהבשר לא מאולף. זה תלוי כיצד אנו מאלפים את הבשר, למרות שהלב מקודש. רוח הקודש משגיחה על ליבנו. רוח הקודש עדין אוחזת בנו למרות שאנו מחוץ לכנסייה. בכל אופן, אנו חייבים להכין את הבשר לעבודת הצדקה להתקדש. לכן בקר בכנסיה שוב ושוב בכל דרך.
אלה אשר נושעו חייבים לתרגל את עצמם בחסידות. התנ"ך אומר לנו לציית לדבר האלוהים ולהיות מובלים על ידו. הסיבה שעלינו להיות מובלים על ידי דבר אלוהים היא כיוון שאנו תמיד אוהבים לעשות כפי שבשרנו רוצה, וחושבים שבשרנו הוא שלנו. כיוון שאנו עושים קניות, רוקדים, ושותים כפי שאנו רוצים, זה כל כך קשה בשבילנו לשבת ולהתרכז בתפילה בכנסיה. לכן, המנהיג חייב להובילנו. "עליך לשבת פה ולהאזין לדבר האלוהים."
"בסדר."
עלינו להיות סבלניים למרות שאנו משתעממים בהקשבה לדרשה, ולחשוב, "עלי לשבת כאן בסבלנות. מדוע אני משתעמם כל כך בעוד שאני יכול לשבת בבר במשך 3 שעות? מדוע איני יכול לשבת כאן אפילו למשך שעה אחת? רק שעה אחת עברה מאז ששמעתי את הדרשה! שתיתי במשך 5 שעות בבר ואפילו שיחקתי פוקר במשך 20 שעות מבלי להפסיק."
זה הכל תלוי באילוף הבשר. הבשר שבדרך כלל יושב בכנסיה שונא ללכת לבר. בכל אופן, לאדם אשר מאולף היטב לשתיה, ישיבה בכנסיה זה כמו גיהינום. אני רוצה שתסבול זאת במשך מספר ימים ואז תלמד לסבול. זה מאד קשה עד שתאלף את בשרך. אנו חייבים לבלות את זמננו בכנסיה כאשר אנו רוצים לעשות דברים אחרים עם זמננו.
אנו מבלים את זמננו בכנסיה, מדברים עם מנהיגים, אחים ואחיות כדי להיות מאולפים. אני מרגיש כל כך בנוח בכנסיה ואין שום דבר שגורם לי לסבול שם. בכל אופן, כאשר אני פוסע ברחוב, הרבה דברים גורמים לי לסבל! יש הרבה פיתויים כמו בגדים בחלון ראווה של חנויות בגדים. זה לוקח לי שעתיים ללכת הביתה כאשר אני מסתכל סביב על כל הדברים אשר ברצוני לראות ויכול להיות שלבסוף אלך בדרך הלא נכונה.
אני הולך להסתכל על דברים מוזרים אם ישנם שם דברים מוזרים. מאוחר יותר אני מבין, `מתי אגיע הביתה? אני רוצה שמישהו יוביל אותי הביתה.` לכן, בדרככם הביתה, אל תנדדו ממקום למקום. לאחר התפילה, עלינו ללכת ישירות הביתה, כשאנו לוקחים את אוטובוס הכנסיה והולכים ישר למחוז חפצנו. אם תחשוב, `אל תאסוף אותי ללכת לכנסיה. אני בעצמי אלך לכנסיה. יש לי שתי רגליים חזקות, לכן אין סיבה שאלך לכנסיה על ידי אוטובוס הכנסיה.` יכול להיות שתלך בדרך הלא נכונה על ידי פיתוי. עליך להיות אסיר תודה שיש ביכולתך לקחת את אוטובוס הכנסיה הלוך וחזרה הביתה ברגע שהתפילה מסתיימת, מבלי לדאוג לדברים חסרי תועלת. יותר טוב שתקרא את התנ"ך, תתפלל, ותלך למיטה ברגע שתגיע הביתה.
יהיה יותר טוב בשבילך לחיות כך. אדם יכול לחשוב, `יש לי אמונה חזקה. אין לי חטאים. אני אוכיח משהו לעצמי. אני לא אשתה אפילו אם אלך לבר. כאשר החטא רב החסד רב ממנו. אני מלא בחסד.` אם הוא חושב כך והולך לבר, חברו יגיד, "היי שתה משהו."
"לא. האם אי פעם ראית אותי שותה? הפסקתי לשתות."
"שתה בכל מקרה."
"לא."
"מדוע שלא תשתה רק כוס יין?"
חברו מוזג יין לתוך כוס ונותן לו. אך הוא חושב, `אני אשתה סודה למרות שאתה מפתה אותי לשתות אלכוהול.` ואז הוא נזכר שהוא לא שתה כבר הרבה זמן וחושב, `כמה טעים זה יהיה, מדוע שלא תציע לי שוב יין? אני רק אשתה כוס אחת.` הוא גומר מהר את הסודה.
אז, חברו מודע לכך שהוא רוצה לשתות ומוזג יין לתוך הכוס הריקה שלו.
"זה קל, אתה יכול לשתות את זה כמו קוקטיל."
"לא, אסור לי. אתה לא יודע שאני מאמין בישוע?" בכל אופן, לבסוף הוא שותה כוסית אלכוהול וחברו יודע שהוא שותה היטב.
"שתה רק היום."
"בסדר אני אשתה רק היום אך עליך להאמין בישוע, בסדר? אין לי חטאים למרות שאני שותה. אך האם יש לך חטאים? עליך להיוושע מחטאיך."
 
 
הדבר החשוב הוא היכן אנו מכינים את הבשר
 
בני האדם הם כך. הם אינם ייחודיים. הדבר החשוב הוא היכן אנו מכינים את הבשר. הכינו את איבריכם לעבודת הצדקה להתקדש. הכן את בשרך להתקדש כיוון שהבשר אינו קדוש. השתמשתי כאן בדוגמא של שתייה. אך דברים אחרים הם אותו דבר כמו זה. זה תלוי כיצד אנו מאלפים את הבשר.
אנו נושענו על ידי האמונה בנשימה אחת לנצח, אך החסידות של ליבנו ובשרינו תלויה היכן אנו מכינים את הבשר. אנו מרגישים גם שהלב נעשה מלוכלך כאשר אנו מכינים אותו ללכלוך, למרות שהלב הוא נקי. לאחר מכן, אנו נוטשים את אמונתנו, הולכים נגד הכנסיה, נושאים את שם אלוהים לשוא, מתרחקים מנוכחותו של אלוהים ומרומים על ידי השטן. לבסוף נושמד.
לכן, שמור על עצמך פן תושמד. אתה חייב להיות זהיר. כיצד אנו יכולים להתמודד עם חטאינו היומיומיים לאחר שנושענו מהחטאים? "באשר רבה החטא עדף ממנו החסד." ישוע מחק ביסודיות גם את חטאינו היומיומיים כך שלעולם לא נוכל להיות שוב חוטאים למרות שיכול להיות שנחטא הרבה פעמים.
בכל אופן, יכול להיות שיש לנו בעיה אם הבשר סוטה שוב ושוב לכיוון הרשע. לאן עלינו להכין את בשרינו? הבשר צריך ללכת לדרך מיועדת. דיברתי עד עכשיו כדי לגרום לך להבין זאת.
הבשר נעשה קדוש כמו שהלב קדוש, ונהיה עבד הצדקה לפני אלוהים כאשר אנו מכינים אותו כעבד הצדקה. לאחר שנושענו, אנו חייבים לשים במרכז חיינו את הכנסייה. התנ"ך אומר שהכנסיה היא כמו אכסניה. אנו שותים מים, אוכלים אוכל רוחני וממשיכים באחווה בדיוק כפי שנשתה ונדבר אחד עם השני באכסניה.
כנסיה היא אותו דבר כמו אכסניה. אנו ממשיכים בחברות ומדברים אחד עם השני בכנסיה, כך בכל מקרה יהיה עלינו ללכת לכנסיה. אדם אשר בדרך כלל הולך לכנסיה, נהיה אדם רוחני, ואדם אשר בדרך כלל אינו הולך לכנסיה אינו יכול להתהלך ברוח, לא משנה עד כמה הייתה גדולה אמונתו לפני כן. אדם אשר בדרך כלל בא לכנסיה, מצליח מבחינה רוחנית בצורה אוטומטית, לא משנה עד כמה חלש הוא יכול להיות. זה בגלל חברותינו הרוחנית לאחר קבלת הישועה.
מלבד הכנסיה, אין שום מקום בשבילנו לשכון בו. אני רוצה שתבוא לכנסיית אלוהים ככל שתוכל ותמשיך בחברות עם אנשיה. בקר בכנסיה, לך לכל התפילות, האזן לדבר אלוהים והתייעץ עם מנהיגי הכנסיה בכל מה שהינך מתכוון לעשות.
אנו חייבים לרכז את חיינו בדבר אלוהים ולהתאסף ביחד כולנו. אז, נוכל להצליח בחיי האמונה ללא כשלונות. אנו יכולים להיות מנוצלים לטובת ישוע ולהתברך על ידו. אני רוצה שתכין את בשרך וליבך ככלי צדקה לאלוהים.